מוקדש למושיקו.
פעם הדימוי שלי בראש לידיד טוב היה כמו שרשום פה.
והתאכזבתי כשגיליתי שהוא לא היה ככה...
אבל אתה בדיוק כמו שמתואר פה, אתה בן אדם מדהים ואני אוהבת
אותך מאוד מאוד!!!!!

הכיתה שלנו בתיכון הייתה הכיתה הכי מופרעת בשכבה.
הייתה לנו מורה למתמטיקה שאמללנו אותה.
יום אחד היא החליטה להתפטר בגללנו ואז נשארנו בלי מורה.
שבוע אחרי הגיע מורה חדש לביה"ס...
הוא היה... הוא היה מדהים.
מהרגע הראשון שראיתי אותו ידעתי מה אני רוצה... אותו!
אני הייתי ידועה בתור אחת שמקבלת את מה שהיא רוצה.
ואם רציתי אותו... אז אותו אני אקבל!
כמובן שזה לא היה קשה...
לילדה עם עיניים ירוקות, שיער אדום מתולתל וחיוך של בובה לא
קשה להשיג בחורים...
כשהשיעורים שלנו ביחד התחילו ישבתי מקדימה בשורה שלו.
רוב השיעור הייתי מרוכזת בפרצוף המהמם שלו ולא בתרגילים שעל
הלוח אבל הוא חייך אליי כל השיעור, היה בטוח שאני תלמידה
מצוינת.

יום אחד אחרי הלימודים ראיתי את אחת הבנות מהכיתה שלי נשארת
איתו אחרי השיעור.
אז ישבתי בחוץ עם מושיקו וביקשתי שיחכה איתי.
"בשביל מה אנחנו מחכים?" הוא שאל.
"אני מחכה שגיא יצא מביה"ס."
"איזה גיא?"
"ארז המורה שלי למתמטיקה..." עניתי.
"אוייי לא... !!!!! בר בבקשה בבקשה תגידי לי שאת לא רוצה את
המורה למתמטיקה!!!!!" מושיקו אמר כמעט מתחנן...
"המורה למתמטיקה נשמע רשמי מדי כאילו הוא בן 50! תגיד גיא..."
"אוי... את רוצה אותו נכון???"
"כן!!!!" צעקתי.
"אבל בר הוא גדול מדי!!!!!!"
"נו באמת מושיקו זה מפריע לי???"
"הוא מורה בביה"ס... אסור לו לצאת איתך..."
"אף אחד לא ידע."
"אבל הוא לא מתעניין בך את קטנה...
כאילו את יפה וכל זה אבל בלי להעליב את בת 16..."
"מושיקו ככה אתה מכיר אותי?
ממתי אני לא משיגה את מה שאני רוצה????"
באתי להמשיך להגיד משהו בנושא ולילך וגיא יצאו מכיוון הבית ספר
אז עצרתי.
קמתי מהספסל ונעמדתי מולו עם פרצוף מתוק וחיוך מקסים.
שמעתי את מושיקו לוחש בשקט "אוי אלוהים..."
צחקקתי לעצמי ושאלתי את גיא למה הוא נשאר אחרי השיעור.
"לילך לא הבינה את החומר אז נשארתי בשביל לעזור לה."
הוא הסביר לי.
"אההה... לא היה לי נעים לבקש כי חשבתי שאתה כמו שאר
המורים..."
"בר זה לא יפה להגיד ככה..." הוא אמר.
"סליחה אבל הם באמת ככה..."
"התכוונתי זה לא יפה להגיד שאני כמוהם..."
צחקנו לעצמנו והמשכנו בשיחה.
"את לא מבינה את החומר?" הוא שאל.
"אני לא ממש מבינה..."
"אבל את מקשיבה כל השיעור..."
"כן אבל יש לי בעיית ריכוז ולפעמים זה נראה כאילו אני
מקשיבה."
"מה את לא מבינה?
תראי לי בספר."
האמת... לא הבנתי רק פרק אחד אבל חשבתי שכמה שיותר פרקים אומר
יותר זמן עם גיא!
הראיתי לו ארבעה פרקים.
"אוי... יש לך ממש בעיה..."
"כן ממש...!" אמר מושיקו בציניות באוזן שלי.
"חחחחחח תתעלם... הוא תמיד צוחק עליי זו בדיחה פרטית..." אמרתי
מהר לגיא.
"תקשיבי זה קצת בעיה כי אם אני אשאר איתך אחרי ביה"ס אז זה
יכול לקחת הרבה זמן...
אולי אני אלמד אותך שיעור פרטי?"
"לי אין בעיה... כמה זה עולה?"
"אל תהיי מצחיקה...
זה בשביל לכפר על זה שלא שמתי שאת לא ממש מרוכזת בשיעורים.
יש לך השנה בגרות ומגן ואת חייבת להצליח! ואם תצליחי זה יהיה
התשלום שלי..."
"גיא תודה!!!! באמת תודה!" אמרתי.
בדרך חזרה הבייתה מושיקו התחיל להטיף על זה שאני לא צריכה לצאת
עם מישהו שגדול ממני, זה לא חוקי, זה מסוכן וכל זה...
"טוב מושיקו חבל על הויכוח!
אני רוצה אותו וזהו ואין משהו שתגיד שיגרום לי להניע את דעתי
ממנו.
אז חבל על הניסיון שלך..." אמרתי לו.
הוא עשה את הפרצוף של הפסד והלך איתי בלי לדבר.
למחרת אחרי ביה"ס גיא הסיע אותי אליו לדירה.
"נו איך?" הוא שאל כשנכנסו.
"בוא נגיד ככה...
רואים שזו דירה של רווק!" אמרתי וצחקתי.
התיישבנו בסלון והתחלנו לתרגל תרגילים במתמטיקה.
וכמה שיותר הראיתי שאני סתומה הוא בילה איתי יותר זמן.
באמצע מושיקו התקשר בשביל לדעת שלא נסחפתי או משהו כזה.
כשסיימתי את השיחה החלטנו לקחת הפסקה מהשיעורים.
"מה את רוצה לשתות?" הוא צעק מהמטבח.
"דיאט קולה אם יש..."
"יש מים, מים פושרים, מים עם קרח ומים חמים." הוא אמר.
"אני אקל עליך...
קפה..."
הלכתי אליו והתיישבתי שם על כיסא.
"אז מושיקו הוא החבר שלך?" הוא שאל.
"לא הוא הידיד הכי טוב שלי.
למה אתה שואל?"
"סתם... כי אתמול עם הבדיחות הפרטיות וזה שהוא מתקשר חשבתי שיש
יותר..."
"אההה...לא...
לא מצאתי מישהו מספיק מעניין בשביל שאני אהיה איתו."
"אז את נשארת לבד?" הוא שאל בעניין רב.
"לא... אני לא חושבת שאני אשאר לפחות לא להרבה זמן.
יש לי כרגע מישהו על הכוונת..." אמרתי ועשיתי לו עיניים.
"וואלה?! ואת חושבת שתצליחי להשיג אותו?"
"גיא... אני לא חושבת אני יודעת."
אמרתי תוך כדי הליכה אליו.
"עם פרצוף כמו שלך אני בטוח שאת יכולה.
השאלה היא... אם יש גם יותר מיופי..."
"יש. תאמין לי שיש!
חוץ מזה אתה הולך ללמד אותי הרבה אתה כבר תראה שיש הרבה
יותר..."
הוא עשה פרצוף משונה ואנחנו חזרנו ללמוד.
בשבוע היינו נפגשים פעם או פעמיים.
והיה מעצבן אותי שאחרי שבועיים כלום לא קורה!!!!!
אז החלטתי להתלבש קצת שונה לפעם הבאה...
לבשתי חולצה ורודה קצרה עם מחשוף ענק ומכנס שהוא גזרה נמוכה
צמוד.
באתי לצאת מהבית ומושיקו התקשר.
"בר שכחתי אצלך את המחברת בהיסטוריה ואני צריך אותה למחר...
אני יכול לעבור לקחת אותה?" הוא שאל.
"בטח שאתה יכול! אבל תבוא מהר כי יש לי שיעור עם גיא..."
מושיקו הגיע אחרי כמה דקות וכשהוא ראה אותי הוא היה המום.
"בר מה זה?! איך את מתלבשת לשיעור פרטי?!" הוא שאל כמעט
בצרחות.
"מה??? זה לא יפה?" שאלתי עם פרצוף תמים ועשיתי סיבוב.
"יפה אבל לא מתאים! אוי אלוהים מה את הולכת לעשות?!
די בר את הוכחת לכולם שאת מקבלת את מה שאת רוצה אבל זה מסוכן
בבקשה תרדי ממנו!!!!!!" הוא ביקש.
"מושיקו אני לא רוצה ולא יכולה לרדת ממנו...
בבקשה אל תבקש את זה ממני..."
"אין לי עם מי לדבר פה...
אני רק מקווה שלא תעשי את הטעות של החיים שלך."
"תסמוך עליי..."
"זה החלק שמפחיד אותי, לסמוך עלייך במקרים כאלו!"
"אל תדאג אני אסתדר. קח את המחברת ביי מותק." אמרתי והלכתי.
כשגיא ראה אותי כמעט יצאו לו העיניים.
"מצטערת באתי מכמו אירוע כזה לא היה לי מספיק זמן להחליף
בגדים..."
הוא הוביל אותי אל הספה אבל אני החלטתי להתיישב על הרצפה בשביל
שהמחשוף יהיה עוד יותר עמוק.
גיא לא היה כ"כ מרוכז כשהוא לימד אותי אבל אני יכולה להבין
למה...
כשעשינו הפסקה הוא ראה שיש לי פרצוף מוטרד כזה.
"קרה משהו?" הוא שאל.
"לא... כאילו לא ממש..."
"את רוצה לדבר על זה?"
"נכון אמרת לי שאני יכולה להשיג כל אחד שאני רוצה?" שאלתי תוך
כדי שאני מתקרבת אליו ומתיישבת על הספה לידו.
"כן..."
"אתה עדיין חושב ככה?" שאלתי.
"כן."
"אז אם אתה רוצה אותך... אני אוכל להשיג אותך???" שאלתי
והסתכלתי לו על השפתיים.
התקרבתי אליו עוד יותר והסתכלתי בעיניים החומות בהירות שלו
ושוב פעם על השפתיים שלו.
העברתי את היד שלי בשיער הרך שלו ונישקתי אותו.
התנשקנו כמעט דקה ואז הוא עצר אותי.
"לא חכי זה לא בסדר!" הוא אמר וקם מהספה.
"אבל גיא... אני רוצה אותך...
מהיום הראשון שראיתי אותך רציתי אותך..."
"בר את יפה, את באמת יפה, וכן יש לך גם אופי אבל את תלמידה
שלי!"
"אז מה? אף אחד לא ידע..."
"את קטינה."
"אני עוד 3 חודשים בת 16."
"אבל..."
"אבל אתה סתם מחפש תירוצים!
פשוט תגיד שאתה לא רוצה אותי וזהו!" צעקתי ולקחתי את התיק
שלי.
התקדמתי לדלת ואז הוא עצר אותי.
"אבל אני כן רוצה אותך..." הוא אמר.
עמדנו אחד מול השני, הוא ליטף לי את הפנים.
יכולתי למות מאושרת באותו רגע...
"אז למה שנמנע מעצמנו משהו שיגרום לנו אושר? משהו ששנינו
רוצים???"
"כי זה לא בסדר... זה לא אתי..."
"גיא תודה בזה שאתה סתם מחפש תירוצים עלובים.
פשוט תגיד את האמת וזהו!"
"האמת... האמת היא זו..." הוא אמר ונישק אותי.
הפלתי את התיק ושמתי את הידיים שלי על הצוואר שלו.
ידעתי שאני אצליח בסוף, אני תמיד מצליחה!
כשחזרתי הבייתה התקשרתי למושיקו בשביל לספר לו.
"אני לא הולך להגיד לך שאני שמח בשבילך...
אז אם את מצפה לזה אז חבל על הזמן שלך..." הוא אמר.
"למה אתה לא שמח בשבילי???
אתה אמור לשמוח בשבילי! אני השגתי את מי שאני רוצה.
למה זה כ"כ מפריע לך???"
"בר את יודעת טוב מאוד שלא איכפת לי!
לא התנגדתי בעבר כשיצאת עם גדולים ממך אבל אל תשכחי שהוא גם
מורה שלך! ואם יעלו על זה???
יעיפו אותו ובטח גם אותך!"
"אבל מושיקו רק אתה יודע ותדע מזה! ואני סומכת עליך שתשמור על
הפה שלך... אז מי ילך להתלונן? אתה???"
"אני לא אעשה לך כזה דבר...
אבל דברים יכולים להתגלות שום דבר לא נשמר בסוד."
"יש מקרים מיוחדים..."
"בר אני רק מקווה בשבילך שזאת לא תהיה טעות..."
"אל תדאג זאת לא תהיה!" אמרתי בביטחון מלא.
הייתי כ"כ בטוחה בעצמי, הייתי בטוחה שמה שאני עושה הוא נכון.
'אני לא אפגע, הכול יצא בסדר בסוף.
זה מה שחשבתי...

בשיעורים עם גיא הייתי רוצה לקפוץ עליו ולנשק אותו.
כשהוא היה מסתכל על תלמידים בכיתה היה לו מבט ריק.
לא היה לו ניצוץ, ברק או משהו אחר בעיניים.
היה לו מבט ריק...
גם כשהוא הסתכל עליי היה לו את אותו מבט.
ולי היה מבט שונה, של אחת שהיא מאוהבת, מבט מלא באהבה, בניצוץ,
ברק ושמחה.
במשך הזמן שהייתי עם גיא היו לנו מלא שיחות עמוקות.
אבל זו תמיד הייתי אני שדיברה, תמיד אני זו ששיתפה וחלקה.
והוא תמיד היה שותק ולא אומר מילה.
במובן מסוים זה הפריע לי כי הרגשתי כאילו הוא לא נותן לי
להתקרב אליו.
וכ"כ רציתי להיות קרובה אליו...

ביום הולדת שלי הוא התנהג אליי ממש מגעיל.
באותו יום הוא לא לימד אותי וכנראה שהוא לא ידע שיש לי יום
הולדת.
הוא כן ידע כי אני אמרתי לו ממזמן אבל הוא בטח לא זכר כי לא
הזכרתי לו.
אבל כ"כ התעצבנתי כי הוא היה צריך לזכור את זה גם בלי שאני
אזכיר לו.
הייתי אצלו בבית במשך שעה והוא עדיין לא אמר לי אפילו מזל
טוב!!!!
"ברוש בואי רגע מתוקה." הוא אמר.
"מה?" אמרתי בעצבים.
"את שכחת אצלי משהו שבוע שעבר.
זה בחדר שלי... שנייה אני אלך להביא."
התיישבתי על הספה וחיכיתי לו.
"מה את כ"כ עצבנית?" הוא שאל.
"אני אגיד לך למה אני עצבנית!
למקרה ולא שמת לב לתאריך היום אז אני אגיד לך מה הוא!
היום זה ה..." נעצרתי באמצע וראיתי שהוא עומד עם בלונים ודובי
קטן חמוד שרשום בו יום הולדת.
"לא שכחת..." לחשתי.
"שאני אשכח את היום של המותק שלי???" הוא אמר ונישק אותי.
"חכי יש עוד...
אני מקווה שתאהבי את זה ואם לא אז הכנתי גם משהו."
הוא הגיש לי קופסא מעץ שעליה חרוט מין משולש מוזר כזה.
פתחתי את הקופסא והרמתי את החבילה שהייתה בפנים.
פתחתי את הקשר והזזתי את הבד קטיפה השחור.
זה היה קלפי טארוט.
"זה בדיוק מה שרציתי!!!" אמרתי לו.
הוא הגיש לי גם ספר ואני התיישבתי בצד הסתכלתי על הקלפים.
"טוב אני מניח שאת המתנה השנייה אני לא צריך להביא לך.
יש עוד מעט יום האהבה אני אשתמש בזה בשביל יום האהבה ככה אני
לא אשבור את הראש באותו יום..."
"לא לא לא אני רוצה אותה!" אמרתי.
הוא הגיש לי דיסק עם התמונה שלי בעטיפה.
פתחתי אותו ובפנים היה ברכה.
"לברוש שלי,
המון המון המון מזל טוב!!!!
שיהיה לך רק טוב בחיים כי אם למישהו זה מגיע אז זה לך...
המון אושר ועושר והצלחה.
באהבה מגיא."
"אני לא מבינה מה זה..." אמרתי.
גיא לקח את הדיסק והפך אותו לצד השני.
בצד השני הייתה רשימה של כל השירים הרומנטיים שאני אוהבת כולל
השיר שלי ושל וגיא.
"אתה פשוט בן אדם מושלם..." אמרתי ונישקתי אותו.
"אבל חסר משהו..." הלכתי לחדר שינה והוצאתי תמונה קטנה של
שנינו.
שמתי אותה על העטיפה ואז חייכתי ואמרתי 'עכשיו זה מושלם.'
כשחזרתי הבייתה ישר התקשרתי מושיקו לספר לו.
"שיקו הייתי אצל גיא!" אמרתי בשמחה.
"נו ו...?"
"אני שונאת שאתה מוריד לי את המצב רוח ככה! תתלהב ביחד
איתי..."
"ווואאאוווו!!! נו ומה היה???" הוא שאל בהתעניינות והתלהבות.
"יופי ככה אני אוהבת אותך..."
"נו אז מה היה?"
"יופי אתה גם מסוקרן בנוסף לכל! יופי...
טוב קיצר הוא לא אמר לי מזל טוב והייתי אצלו איזה שעה!
ואז בסוף הוא הביא לי בלונים ואיזה דובי קטן וחמוד!
ואוי הוא כזה מתוקקקקקקק!!! כאילו גיא לא הדובי...
ואז הוא הביא לי קלפי טארוט ואת הספר בשביל ללמוד איך לקרוא
בהם וגם הכין לי דיסק עם כל השירים שאני אוהבת כולל השיר
שלנו... נו נו תגיד שהוא מתוק!"
"נו נו תגיד שהוא מתוק." הוא חזר אחרי.
"נו די מושיקו הוא באמת מתוק מה לא?"
"כן נחמד..."
"למה אתה כ"כ נגדו?"
"כי אני יודע שבסוף תיפגעי ממנו וחבל עלייך.
ועוד בסוף תלכי ותעשי איתו דברים שעדיף שבאמת לא תעשי!"
"אתה מפחד שאני אשכב איתו?"
"כן!!!! ועוד על המזל שלך תיכנסי להריון..."
"אבל אני יודעת לשים לעצמי גבולות מושיקו.
אני לא אסחף...
חוץ מזה בינתיים אני רק מתאהבת בו.
ואם אני אפגע אני אוכל להיזכר בזמנים הטובים שהיו לי איתו."
"ואז להתבאס עוד יותר..." הוא אמר בשקט.
"טוב לא יודעת מה להגיד לך...
מושיקו בינתיים ביני ובין גיא הכול בסדר.
אז אולי במקום לדכא אותי תהיה חבר טוב ותתמוך ותשמח איתי???"
"אני אהיה..." הוא אמר.
כשסיימתי את השיחה עם מושיקו התחלתי לקרוא את הספר על הקלפי
טארוט. קראתי אותו מהר, לקח לי רק שעה.
אבל קראתי אותו עוד פעמיים בשביל להיות בטוחה שאני זוכרת
הכול.
לקחתי את הקופסא בשביל לפתוח לעצמי בקלפים ואז התחלתי לפחד. אז
החזרתי את הקלפים למקום והחלטתי ללכת לישון.
למחרת רציתי כבר לחזור הבייתה ולפתוח בקלפים אבל פחדתי ממה
שאני אראה אם אני אפתח לעצמי.
אז ביקשתי מחברה שלי שתבוא אליי ואני אפתח לה בקלפים.
"את בטוחה שאת יודעת??" שאלה אותי חן.
"בטח שאני יודעת!!!
הנה תסתכלי..." הבאתי לה את הספר שמסביר על כל קלף.
הוצאתי סתם קלף מחפיסה והסברתי לה מה הוא אומר ושתפתח בספר
בעמוד 105 ותראה שאני צודקת.
"טוב בסדר... יאללה איך מתחילים?"
כשפתחתי לה בקלפים גיליתי דברים על חן שלא ידעתי.
זה הפחיד אותי עצם המחשבה שיש לי כוחות יותר חזקים ממה שיש
לאדם.
היא פחדה כשפתחתי לה בקלפים כי הכול היה נכון.
אחרי זה שמתי את הקלפים בצד ולא נגעתי בהם יותר מהפחד.

כמה חודשים אח"כ החלטתי סוף סוף להגיד לגיא את מה שאני חושבת.
"אתה שם לב שתמיד שאנחנו עושים את השיחות שלנו זו רק אני
שמדברת ומשתפת ואתה לא?"
"וואלה... לא שמתי לב. למה את מעלה את זה?"
"כי... כי אני מרגישה שאתה לא חושב שאני קרובה אליך. שאני סתם
פה. עוד אחת ברשימה..."
"אבל את לא עוד אחת ברשימה ואני מצטער שזה ההרגשה שגרמתי לך
להרגיש."
"טוב זו לא הרגש היחיד שאתה נותן לי להרגיש..." מלמלתי לעצמי.
"מה אמרת?"
"כלום לא משנה..."
"נו בר תגידי מה אמרת..."
"אמרתי שזו לא ההרגשה היחידה שאתה גורם לי להרגיש."
"למה את מתכוונת?" הוא שאל.
"ס'תכל עליי. ס'תכל על המבט שלי, על העיניים שלי. אתה רואה
איזה ניצוץ? איזה ברק?"
"כן, למה?"
"עכשיו לך תסתכל במראה. אתה ריק. אין שום רגש אין ניצוץ אין
ברק. בכיתה הייתי מבינה את זה כי דיברת אל התלמידים שלך. אבל
איתי?? מה אני? עוד תלמידה? לא בעצם אני תלמידה מיוחדת כי איתי
יש לך משהו. אבל גם איתי אין ניצוץ. אפילו לא ניצוץ של שמחה
שאתה איתי!!!!"
הוא לא אמר כלום ורק נישק אותי.
"זה לא יוציא אותך מהתסבוכת שאתה פה..." אמרתי.
"מה את רוצה?! את רוצה שאני אשתף אותך? שאני אסביר לך למה אין
לי ניצוץ בעיניים?!" הוא צעק.
"1. אל תצעק עליי!
2. אני לא מכריחה אותך... תעשה מה שבראש שלך!!!"
"אני מבין שזה חשוב לך אז אני אספר לך.
לי לא היו חיים קלים, לא קיבלתי הכול על מגש של כסף. לא שאני
רומז שאת כן... היה לי אבא שהיה מכה אותי. אימא שלי הייתה כל
הזמן שיכורה ואנחנו פשוט לא עניינו אותה.
ומאז נהייתי ילד סגור. לא שיתפתי אף אחד. אפילו לחבר שלי מהגן
לא אמרתי כלום. ואז יום אחד הגיעה אחת שחשבתי שתשנה אותי
שתהפוך אותי לבן אדם אוהב. והיא באמת עשתה את זה. באותו זמן
היא הייתה הדבר הכי טוב שקרה לי בחיים. ואז היא הלכה ושכבה עם
אחד החברים הקרובים שלי ושברה לי את הלב. ומאז הניצוץ הזה
בעיניים נעלם לי. אני הפסקתי לבטוח באנשים. לא הייתי עם אף אחת
יותר משלושה חודשים וזה היה המקסימום..."
לא ידעתי מה להגיד.
"את מצטערת שסיפרתי לך את הכול?" הוא שאל.
"לא. אני פשוט לא יודעת מה לומר."
"תעזבי אל תאמרי כלום. אני לא אקשה עלייך."
הוא סובב את הגב שלו אליי. חשבתי שירדו לו דמעות.
הלכתי לצד השני של המיטה וליטפתי לו את הפנים. כ"כ אהבתי
אותו... נשקתי רכות לשפתיו. והסתכלתי בעיניו. הוא החזיק לי את
היד וליטף אותה בעדינות. הוא ליטף את פניי ונישק אותי ברכות
מושלמת.
בערב הוא החזיר אותי הבייתה.
ניסיתי ללכת לישון אבל המחשבות שלי רדפו אותי.
כל הזמן המשפט 'לא הייתי עם מישהי יותר משלושה חודשים' הדהד לי
בראש.
היינו ביחד כבר חודשיים ועוד שבוע שלושה חודשים. פחדתי שגם אני
הולכת להיות ברשימה הזאת.
לבסוף שכנעתי את עצמי שאני לא אהיה כמו כולם, אני אהיה מיוחדת
ואני אגרום לו להתאהב בי.

"את לא רוצה לעשות כלום??" הוא שאל אותי.
"לא אני עייפה."
"נו את רצינית?! את באמת לא רוצה לעשות כלום? סתם לשבת פה
ולראות איזה סרט?"
"כן..."
"לא!!! אנחנו הולכים לעשות משהו מיוחד!!! אנחנו ביחד חצי שנה
שברתי שיא מותק שברתי שיא!!! לכי לחדר שינה ותני לי חצי שעה,
אני אכין לך הפתעה." הוא אמר.
נכנסתי לחדר שינה ונרדמתי שם.
לא שמתי לב שעברה כמעט שעה...
"ברוש... קומי מתוקה.. הכנתי את הכול."
אני רציתי להמשיך לישון אבל גיא הכריח אותי לצאת מהמיטה.
נכנסתי לסלון שהיה חשוך ומואר בנרות.
באמצע החדר הייתה שמיכה ועליה סל כמו של פיקניק.
שפשפתי את העיניים, חשבתי שאני לא רואה טוב.
"וויי אתה כזה חמוד!" אמרתי וחיבקתי אותו.
אחרי שאכלנו נשכבנו על הרצפה ודיברנו.
"למה עשית את כל זה?" שאלתי.
"כי את שונה מכולן.."
"תודה, אני מניחה..."
"מתי תביני? את שונה מכולן!!! את מיוחדת...
אין עלייך!!!" הוא צעק.
צחקתי קצת ועצמתי את עיניי.
גיא נישק אותי והתיישב.
"קרה משהו?"
"לא... כאילו כן."
"מה קרה?" שאלתי והתיישבתי גם.
גיא לקח את היד שלי בשלו.
הלב שלי פעם כ"כ חזק... חשבתי שהוא הולך להיפרד ממני.
"אני אוהב אותך בר. יותר מכל דבר אחר!!!" הוא אמר.
"גם אני אוהבת אותך! אתה אהבתי חיי!!!" צעקתי.
גיא כיבה את הנרות ונשארנו על הרצפה.
התחלנו להתנשק ולהתמזמז.
מספר דקות אח"כ כבר הייתי בלי חולצה וחזייה פתוחה.
"לא גיא... אני לא מוכנה. מצטערת."
"זה בסדר." הוא לחש וקם מהרצפה.
ידעתי שזה לא היה בסדר בשבילו...
ביקשתי ממנו שיחזיר אותי הבייתה.
כשחזרתי התקשרתי למושיקו.
"אני לא מבינה... אני עשיתי משהו לא בסדר?" שאלתי בתמימות
מלאה.
"לא בר את לא עשית!!! את רואה למה לא רציתי שתהיי איתו?? את
תעשי לעצמך טעות... יש דברים שאי אפשר לשנות, שירדפו אחרייך
לכל החיים." הוא אמר בקול דואג.
"אבל מושיקו אני לא מבינה... מה כבר עשיתי?"
"את אמרת לו לא." הוא אמר בפשטות.
אוף חשבתי שהוא אוהב אותי."
"מצטער."
"חכה שנייה יש לי הודעה."
'ברוש אני לא כועס עלייך, אל תחשבי ככה בכלל!!! אני מבין אותך
זו פעם ראשונה שלך ואני הייתי צריך להיות יותר מתחשב ולא לנסות
בכלל. אני אוהב אותך.'
"די די מושיקו הוא כזה מתוק!!!" צעקתי בהתרגשות.
"מה קרה עכשיו שהוא מתוק?"
הקראתי לו את מה שגיא שלח לי ומושיקו עשה קול כזה מוזר. ידעתי
שזה לא מוצא חן בעיניו.


החודשים עברו וגיא ואני נשארנו ביחד.
היינו ביחד כבר שנה.
גיא המשיך ללמד אותי גם בכיתה י"א.
יום אחד הוא היה אצלי וראה את הקופסא עם הקלפים למעלה במדף
העליון.
"את לא משתמשת במתנה שקניתי לך?" הוא שאל.
"באיזה מהן?"
"בקלפים שכ"כ רצית..."
"אהה... זה... לא, פשוט קראתי לחברה שלי בקלפים ופחדתי ממה
שראיתי שם."
"אל תפחדי מותק. תביאי את הקלפים תפתחי לי."
בהתחלה לא רציתי אבל גיא שיכנע אותי.
מה שראיתי שם לא היה מוצא חן בעיניי.
סיימתי לקרוא לו בקלפים ולא סיפרתי לו את כל מה שראיתי שם.
החזרתי את הקלפים למקום שלהם ולא נגעתי בהם שוב.
בחופשת סוכות כל יום הייתי אצל גיא.
בהתחלה עשיתי אצלו את כל העבודות שהיו לי כולל העבודה במתמטיקה
ואז התחלנו ליהנות.
נרדמתי על הספה שלו יום אחד והוא העביר אותי לחדר שינה שלו.
כשקמתי הוא שכב לידי.
קמתי לשתות מים ואז גיא בא אליי למטבח.
הוא התחיל לנשק אותי בלהט.
הוא העביר את ידיו בכל גופי.
גיא הוביל אותי לאט לחדר שינה שלו.
הוא השכיב אותי בעדינות על המיטה שלו והתחיל להפשיט אותי.
ואני, בלי להגיד מילה הסכמתי להכל.
הרגשתי שונה אחרי ששכבתי איתו, יותר בוגרת או משהו כזה.
"את לא מצטערת על זה נכון?" הוא שאל אותי.
"לא..."
"יופי." הוא אמר.
מאותו יום היחסים שלי ושל גיא השתנו.
כל הזמן היינו רק שוכבים.
הרגשתי כאילו אני סתם איזו אחת שהוא שוכב איתה.
כל כמה שבועות הוא היה יוצא איתי, אומר לי כמה הוא אוהב אותי,
קונה לי מתנות ושוב פעם משכיב אותי.
"אתה עדיין אוהב אותי?" שאלתי אותו.
"בטח שכן."
"אני כבר לא חושבת ככה..." אמרתי.
"למה לא?"
"כי אנחנו רק שוכבים. אתה יוצא איתי פעם ב... קונה לי מתנות,
אומר לי שאתה אוהב אותי ושוב פעם משכיב אותי. ואז במשך שבועות
כשאני באה ישר אתה שוכב איתי ואנחנו כבר כמעט ולא מדברים. רק
אחרי הסקס אתה נזכר לזרוק איזה מילה או שתיים ומסתובב לצד שני
ונרדם."
"אז מה את בעצם מנסה לומר לי פה?" הוא שאל.
"אני לא יודעת... מה אתה רוצה שאני אומר לך?"
"אני כבר לא יודע בר, אני כבר לא יודע כלום."
"אולי פשוט תגיד את זה וזהו?!" צרחתי.
"להגיד מה בר?! להגיד מה???"
"תגיד שאתה כבר לא אוהב אותי!!! שאתה איתי כי הסקס טוב ולא
יותר מזה!!!"
"אני בחיים לא אמרתי את זה, אפילו לא רמזתי את זה!!!"
"אתה לא צריך לומר... אתה לא צריך לרמוז... אני מרגישה את
זה..." אמרתי בדמעות ויצאתי מהבית שלו.
כל הלילה ישבתי ובכיתי.
לא ידעתי כבר מה לעשות עם עצמי...
הסתכלתי על התקרה של החדר שלי ובזוית עיני ראיתי את הקלפים.
הורדתי אותם למטה ופתחתי לעצמי בקלפים.
הקלפים הראו לי שאני אסבול משברון לב קשה, אני אכנס להיריון
ואולי אאבד את התינוק.
היה כתוב לי שמישהו שיקר לי מאוד יפגע קשות ואולי ימות.
כ"כ פחדתי ממה שראיתי שהחלטתי לזרוק את הקלפים.
מאז אותו יום לא ראיתי אותם יותר.

גיא בא אליי אחרי יומיים וביקש סליחה על הכול.
הוא התחיל להתנהג אליי אחרת, יצא איתי יותר והראה לי כמה הוא
אוהב אותי.

מספר חודשים לאחר מכן אני וגיא התחלנו לריב מלא.
עדיין אהבתי, כמו שאמרתי, הוא היה אהבת חיי!
פעם אחת כששכבנו גיא שכח לשים קונדום ואני לא ידעתי מזה.

"בר אני חושב שכדאי שנסיים את כל זה." הוא אמר.
"נסיים מה?"
"את המערכת יחסים שלנו."
"למה?!" צרחתי.
"כי די בר זה כבר יותר מדי... שנה וחצי זה כבר!!! יותר מדי!"
"למה אתה לא אומר לי את האמת?"
"רוצה את האמת?! את תקבלי אותה!
את קטנה מדי בשבילי! אני כבר בן 29 עוד מעט אני רוצה להתחתן
אין לי כוח לקטעים לסטוצים וכל זה..."
"חשבתי שאני מיוחדת, אני שונה. הייתי חברה שלך כבר שנה וחצי
ואתה מחשיב אותי כקטע?! זה כל מה שהייתי בשבילך יא חתיכת
זבל?!?!"
"לא... את היית יותר. אותך אהבתי! אבל די בר זה נגמר..."
"אתה פשוט לא מבין... תעזוב אין לי כבר מה לדבר איתך."
אמרתי והלכתי הבייתה.
באמצע הדרך התחרטתי והלכתי למושיקו לבכות לו.

שלושה חודשים אחרי התחלתי להרגיש ממש לא טוב.
ואת המחזור שלי לא קיבלתי מאז הפעם האחרונה ששכבתי עם גיא.
אז הלכתי לסופר פארם לקנות בדיקת היריון.
הארבע דקות האלו היו הארבע דקות הכי ארוכות של החיים שלי!!! כל
דקה כמו נצח...
הבדיקה הראתה שאני בהיריון.
רציתי לקבור את עצמי באיזה חור ולא לצאת משם!
לא ידעתי מה להגיד בכלל להורים שלי!!!
"מושיקו אני צריכה אותך דחוף בוא לפה!!!" צעקתי לתוך השפופרת
וניתקתי.
"מה קרה??" הוא שאל בבהלה כשהוא בא.
"אני בהיריון." אמרתי בבכי של החיים שלי.
"את מה?!"
"אני בהריון..." אמרתי שוב ובכיתי עליו.
הוא חיבק אותי ולא ידע מה לומר.
"מגיא?" הוא שאל.
"כן..."
"אמרת לו?"
"אני לא מתקשרת אליו!"
"את חייבת..."
"לא אני לא..."
"מה את מתכננת לעשות עכשיו?"
"אני לא יודעת מושיקו אני ממש לא יודעת." אמרתי והמשכתי
לבכות.
"את יכולה לעשות הפלה?"
"אני לא יודעת כי עברו כמעט ארבעה חודשים."
"בואי נלך לרופא ונבדוק."
"אבל אני לא יכולה, יגידו לאימא שלי."
"אז נלך לרופא שאת לא הולכת אליו ברגיל. נמצא איזה אחד."
באותו שבוע הלכתי עם מושיקו לגניקולוג.
"תקראי בבקשה לחבר שלך להיכנס." אמר הרופא אחרי הבדיקה.
"חבר שלי??" שאלתי.
"כן זה שבא איתך, המחומצן."
"אהה... לא הוא הידיד הכי טוב שלי."
"אוקי ואיפה האבא של התינוק?"
"בבית שלו."
"אוקי אז ככה. הפלה את לא יכולה לעשות.
זה מסוכן מידי בשבילך כי את עדיין צעירה וזה יכול לעשות לך נזק
לכל החיים, לא תוכלי ללדת יותר בחיים." הוא אמר.
המילים שלו חתכו את הלב שלי כמו סכין.
הרופא ליווה אותי החוצה.
ואני רצתי למושיקו מלאה בדמעות.
הוא החזיר אותי אליו הבייתה בלי לשאול כלום.
העיניים שלי היו נפוחות ועם שקיות, לא ישנתי במשך ארבעה ימים
ורק בכיתי.
נרדמתי אצל מושיקו על המיטה והוא לא העיר אותי.
התעוררתי למחרת וראיתי אותו.
"את בסדר?" הוא שאל.
"נראה לי." לחשתי.
"בר את יכולה בבקשה להגיד לי מה הרופא אמר לך?" הוא שאל.
"אני לא יכולה לעשות הפלה." לחשתי והדמעות עלו לעיניי.
"למה לא?"
"כי זה מסוכן מידי בשבילי, אני לא אוכל ללדת יותר בחיים אם אני
אעשה את זה." אמרתי והתחלתי לבכות.
"די בר אל תבכי בבקשה..." הוא לחש וליטף את פניי.
"מושיקו מה אני אעשה עכשיו? איך אני אספר להורים שלי? אבא שלי
ירצח אותי!!! אני גם לא אמרתי להם שיש לי חבר ואם הם ישאלו מי
זה?! מה אני אגיד?? המורה למתמטיקה שלי???"
"אז תגידי להם שזה אני."
"מה אתה?"
"שאני הכנסתי אותך להיריון."
"מה אתה בסדר?! אבא שלי ירצח אותך!!!"
"אבל אין לך את מי להגיד... את לא יכולה להגיד את גיא..."
"אולי אני אמציא מישהו? אין לי ברירה אחרת..."
"את צודקת."
נשארתי אצל מושיקו ותכננו איך אני אגיד להם ומה הם יכולים
לשאול.
בערב חזרתי הבייתה בפחד.
כשסיפרתי להורים שלי הם פשוט לא ידעו מה לומר.
אבא שלי יצא מהחדר והלך לאיפשהו ואימא שלי ישבה שם המומה.
הרגשתי כמו טינופת, אבא שלי היה מאוכזב ממני...

לאחר חודשיים אבא שלי כבר קיבל את העובדה שאני בהיריון.
טוב הוא היה חייב כי כבר הייתה לי בטן...
כשהתחילה לצאת לי הבטן הפסקתי לבוא לבית ספר.
לא רציתי שיידעו שאני בהיריון.
המחנכת שלי ידעה את זה וסידרה איתי איזה תוכנית שאני לא אלמד
השנה ואחזור על כיתה י"א.
לא הייתה לי ברירה אחרת אז הסכמתי.
בשיעור מתמטיקה גיא שאל את מושיקו למה אני לא באה יותר.
"היא לא יכולה, היא מתביישת." הוא אמר לו.
"מתביישת ממה?"
"היא בהיריון, היא לא רוצה שיידעו." אמר מושיקו.
"בהיריון?! באיזה חודש??"
"תחשב לבד... הפעם האחרונה ששכבתם..."
אמר מושיקו ויצא מהכיתה.
גיא נשאר בכיתה יושב על השולחן המום.
באותו יום הוא התקשר אליי לשאול מה איתי, הוא גם עבר אצלי
בשביל לראות אותי.
לא רציתי שהוא יהיה מעורב בחיים של הילד שלי אז אמרתי לו
שמבחינתי הוא מת...

בחודש התשיעי הייתה לי שיחת נפש עם מושיקו.
"מה תגידי לילד שלך אם הוא ישאל מי אבא שלו?"
"אני לא יודעת..." אמרתי.
"בר כל עזרה שאת צריכה אני אעזור לך בהכל.
אם תרצי אני אהיה האבא שלו."
"אבל איך? אנחנו לא ביחד?" אמרתי.
"אני יודע. את בשבילי כמו אחות אני לא מסוגל לאהוב אותך
ככה..."
"אני יודעת גם אני מרגישה אליך ככה..."
"אבל תוכלי להגיד שאני בכל זאת אבא שלו, אני אתנהג ככה אם את
רוצה."
"בטח שאני רוצה. מושיקו אני לא יודעת מה הייתי עושה בלעדייך!!!
בלעדייך אין לי חיים!!!" אמרתי ובאתי לחבק אותו.
רק שזה קצת קשה עם בטן בגודל של גלובוס.

שבוע לאחר מכן כבר ילדתי את תומר.
הוא היה תינוק קטן ומקסים, ממש יפיוף!!!
ביום האחרון בבית חולים מושיקו נסע לראות אותי ואת תומר ובדרך
עשה תאונה.
הביאו אותו לביה"ח שהייתי עם תומר.
הוא היה במצב מסוכן, על סף מוות.
ואז נזכרתי במה שהקלפים אמרו לי.
התחלתי לפחד כמו אני לא יודעת מה.
ישבתי בחדר המתנה ובכיתי כמו משוגעת.
כעבור כמה שעות של ניתוח הרופא יצא.
"הוא יחיה." הוא אמר.
הרגשתי כאילו קיבלתי את החיים שלי בחזרה!!!

לברית מושיקו הגיע עם כמה תחבושות, תפרים וגבס.
הפתעתי אותו כשקראו לסנדק, מושיקו.

מושיקו גם כשאנחנו רבים אני עדיין אוהבת אותך.
בלעדיך אני תמיד אהיה עצובה.
אתה זה שמצחיק אותי ומנחם אותי.
אין עליך מושיקו!!!
ממני שתמיד אהבה ותאהב... מעיין.