האהבה שלי דובה פראית
אך אין לה שום עניין בכוכבים אף לא בעונות השנה
כרגיל היא הולכת לנמנם לשנת דובים גדולה
בתוך מאורה חשוכה
נחה לה שם רוב חודשי השנה
יום אחד היא קמה מתנערת מריבצה
כמו תינוק קצת קשה לה ללכת
פתאום פורצת בריצה
רק הפניתי ראשי והיא פה
מקיפה אותי מכל הכיוונים
קצת שורטת, נושכת, מוחצת
קצת מפחידה, אך תמיד נפלאה
אבל אני מכיר כבר את כל הסיכונים
מאלף אותה בשקט בשקט
ויש לי שוט ויש לי פיתויים
שלא תתפרע לי מדי
מושיב אותה אצלי בפינה
כי היא הרי חיית מחמד
אוהבת דבש היא כמו כולן
צייתנית ומתרפקת
אך גם יודעת לנהום,  לנשוך, לשרוט
תמיד מסוכנת תמיד מוכנה
חייבת לזכור שרק אני השולט
אם לא אצליח לאלף אותה אני אבוד
עזה כמוות היא
דובה פראית רעבה מקיפה אותי סביב
אני אוכל מדיבשה יום יום
לא מוותר
רק שלא תאכל אותי
והיא נשארת איומה ונהדרת
חולף לו זמן היא מתעייפת
כבר לא רואים אותה בכל מבט
עד שהיא פשוט נעלמת.
חוזרת למאורה
ואחרי שנשכחים הכאבים של הנשיכות
גם לילותיי קלים יותר,
לאנחות.