נדדתי במדבר ללא צל
ללא מזון ומים
ערום הייתי, פוסע במשעול ללא קץ
או אולי דווקא מסתתר כולי, עמוק במערה טחובה
חי מהלחות המדברית היקרה
אך פסעתי במדבר,
בעת לילה,
והאוויר שרק סביבי,
העיף את שערי, וחסם את אוזניי
רק הרוח נשמעה
עננים כיסו על אלפי אורות הכוכבים
ובכל זאת
ראיתיך זוהרת מתוך האפילה
וביובש שהיה בפי ובסחרחורת ששלטה בגופי
רק לגימה אחת טעמתי ממך
רק להרטיב את החך
אם תרצי להצילני, הביאי את כולך
הצילי את חיי
אל תראי לי תקווה
הצילי את חיי
כי חייך הם חיי
כי שקרייך הם שקריי
ופחדייך - תקוותיי
אבל המדבר כה צר
מי שמביט בכוכבים
לא ידע את שביל הבריחה
מי שמצפה למצוא מעיין נובע
לא יצא מהמדבר, אל החופש. |
