New Stage - Go To Main Page

מאיה סיון
/
יום הזכרון

מזנון בתחנה המרכזית, צפירה ורגע דומיה, עמדנו כולנו, לרגע
יהודים ומעט ערבים ישראלים [אבסורד?].
כל הפנים רציניות וחגיגיות, והנה חלף לו הרגע, וכאלו הורדו
מסכות
האבל, כל אחד חזר למקום שבו מצאה אותו הצפירה, לקפה לארוחה
לשיחת החולין שהופרעה באמצע.
אני נשארתי עוד קצת בתוך רגע הדומיה, והרהור עצוב עבר בי
על כל האיוולת הזאת.
כמה נורא לדעת שכך יהיה תמיד. זה לא חלף ילדים, זה ממשיך
וימשיך כך לעולם. כך יכתרו לכם כתרים מקושטים בפרחים ודם
דם  שהוא דמכם. אתם תמשכו למות, צעירים, לפני שהיו לכם חיים.
למען מה? למען מי? פה בעולם הזה, ימשכו לעשות לכבודכם טקסים,
ועוד צפירות ישמעו ועוד רגעי דומיה, בכל שנה. אתם לא תשמעו את
הצפירה כי איו לכם אוזניים לשמוע ולא תראו את טקסי הזכרון כי
אין
לכם עינים לראות, אתם בתוך החידלון. פוליטיקאים מימין ומשמאל
ינופפו
בדמכם כמו בדגל והעדרהמובל יצקצק בשפתיו כמו בכל שנה.
ומיד יחזור לעיסוקיו שהופרעו בגלל הצפירה, לקפה לארוחה
וגם לתכנון מסיבות הערב, הרי בעוד שעות מספר פורץ יום העצמאות
ו"מוכרחים לשמוח" יהיו במות וזיקוקין וריקודים עד אור הבוקר
אתם ילדים לא תדעו זאת אתם מתים.



היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בבמה מאז 12/1/14 0:42
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
מאיה סיון

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה