הוא שכב על מיטת בית-החולים בחדר עגמומי, עדיין חלש מחומר
ההרדמה. הניתוח עבר בהצלחה, ללא סיבוכים מיותרים. הוא היה מודע
לעירוי, בזמן שהוא נע במיטתו. הוא שנא את תחושת חוסר הנוחות.
למזלו הוא היה לבד בחדר. 'מצויין, כך אני יכול לנוח ללא
הפרעות.' חשב לעצמו.
זמן קצר לאחר-מכן הוא נרדם מרוב תשישות ואפיסת כוחות.

כאשר הוא קם משנתו, זה כבר היה בוקר. הוא נע בזהירות רבה
במיטתו, מכוון את גובה המשענת.
האחות נכנסה לחדר; מחזיקה אגרטל עם זר ורדים.
"בוקר טוב, היכן אתה רוצה את הפרחים?" שאלה בחיוך.
"על השידה בבקשה."
היא הניחה את האגרטל בעדינות על השידה, ונתנה לו את כרטיס
הברכה שהיה מצורף.
"כיצד אתה מרגיש היום?"
"עדיין חלש, מקווה להתאושש בקרוב".
"אני בטוחה שהפרחים ישפרו את מצב הרוח שלך. האם אתה זקוק לעוד
משהו, לפני שאני הולכת?"
"לא תודה", ענה.
האחות יצאה מהחדר, סוגרת בשקט את הדלת אחריה.

הוא ידע שהיא שלחה לו את זר הפרחים, למרות שלא היה מצויין כך
בכרטיס הברכה.
הוא קיווה שהיא תבוא; תעניק לו חום ואהבה; תטפל בו בעדינות.
הכל רק כדי להקל על מצבו הנוכחי.
מחשבותיו הופרעו, בזמן שהאחות נכנסה בשנית לחדר, על-מנת לבצע
בדיקה שגרתית.

לאחר ארוחת הבוקר, הוא החליט לקרוא את ספר המתח שקנה מספר ימים
לפני-כן ביריד הספרים.
טרם התחיל לקרוא, הטלפון צלצל. הוא הרים את השפורפרת.
"הלו."
"כיצד מרגיש הגבר הסקסי ביותר בבית-החולים ?"
הוא היה מאושר לשמוע את קולה.
"סובל מכאבים, מקווה להתאושש בזמן הקרוב. דרך-אגב, תודה על
הפרחים."
"בבקשה."
השיחה ארכה מספר דקות. למרות זמן השיחה הקצר, קולה הנעים הרים
את מצב רוחו הדכאוני.

לאחר מנוחה נוספת, הוא קם ממיטתו ופסע קלות לעבר השירותים.
הלחץ היה כבד והוא היה חייב להטיל את מימיו.
כאשר הוא נכנס חזרה לחדרו, הוא הופתע לראות אותה. חיוך של אושר
הופיע על פניו. היא ישבה על כיסא סמוך למיטתו.
"זו הפתעה נעימה.", אמר בהתרגשות. "מתי הספקת להגיע לכאן ?"
"זמן קצר לאחר שיחתנו בטלפון. הייתי בקרבת מקום; חשבתי להפתיע
אותך."
היא התרוממה מהכיסא לחובקו. חיבוק עדין בהתחשב במצבו.
הוא נעזר בה, כדי לעלות בבטחה חזרה למיטתו.
היא ליטפה בעדינות את שיערו השופע, מחליקה את אצבעותיה עמוק.
הוא חש צמרמורת וחמימות. הרגשה נהדרת. לזה הוא ציפה. 'זה נהדר,
פשוט נהדר', אמר בליבו. היא בדיוק מה שהוא היה צריך. עכשיו הוא
יכול להחלים יותר בקלות, הרי היא עכשיו לצידו.
"אתה צריך לנוח ולהירגע, לאגור כוחות."
היא סידרה בעדינות את הכר, ונישקה אותו ברכות על מצחו.
לאחר שליטפה את שערותיו בשנית, פנתה לכיוון הדלת.
"לאן את הולכת ?"
"לסגור את הדלת, כדי שיהיה לנו יותר פרטיות."
היא ניגשה אליו, מתירה בעדינות את כפתורי חולצתו. לאחר שהורידה
את החולצה, החלה לעסות את חזהו הרחב והגברי.
הוא עצם את עיניו, מתענג על כל רגע.
"אני רואה שאתה מרגיש כבר יותר טוב. האם אני חייבת לבדוק את
הדופק שלך ואת לחץ הדם ?".
"אני לא אתנגד.", מחייך באומרו זאת.
הפינוק עשה את שלו; הוא נרדם תוך זמן קצר.

קרני השמש החזקות העירו אותו. בוקר חדש הפציע. לאט לאט, הוא
פקח את עיניו לרווחה.
'זה היה חלום נהדר', חשב לעצמו, 'פשוט נהדר'.