"רק עוד שבוע , מה זה שבוע אחד לעומת חודשים שלמים שלא
ראיתי אותו?"
מסמנת עוד איקס ביומן , ועוד אחד בתקווה שהשבוע יעבור מהר
ואז... אז יגיע היום הגדול מכולם!
היום שבו אפגוש אותו , את אהובי שלי.
שוכבת במיטה , עוצמת עיניים ומנסה לתכנן בראש הכל
מה אלבש? איזה נעליים לשים?מה הוא ילבש?
המון המון שאלות וציפיות רצות לי בראש.
אני מקווה שהכל ילך בסדר ולא יהרס כלום.

כעבור שבוע:
שעה: שבע בבוקר
מיקום: החדר שלי
הפלאפון רוטט לי באוזן, בכוונה עשיתי את זה כדי שאתעורר מוקדם

נרדמתי עם הפלאפון צמוד לאוזן.
מתעוררת ,מתקלחת ,מתלבשת מהר מהר.
"פאק כבר שבע וחצי, אני צריכה לעלות על האוטובוס הכי מהר
שאפשר, רק לצאת מפה ולדעת שהוא מחכה לי שם!"
רצה לתחנה הקרובה תופסת אוטובוס ויוצאת לדרך.

שעה: תשע וחצי
מיקום: תחנה מרכזית תל אביב
"זהו שירן . עוד אוטובוס אחד והוא שלך, אוטובוס אחד ואת רואה
אותו!"
(מנסה לעודד את עצמי)
"פאקקק, לאיזה אוטובוס הוא אמר לי לעלות..
אוקיי, לרוץ מהר למודיעין ולשאול"
עליתי על האוטובוס, ההתרגשות רק הולכת וגוברת ככל שאני מתקרבת
לשם, פרפרים בבטן. מכירים?
אצלי זה היה גרוע יותר! לא יכולתי לזוז כבר מרוב התרגשות
מרוב ציפיה לראות אותו שוב פעם.

הגעתי!
יורדת לאט לאט מהאוטובוס ,מחפשת אותו עם העיניים.
קולטת את הנעליים שלו, רצה אליו ומביאה לו חיבוק כל כך חזק
רק כדי לפצות על זה ששבוע וקצת לא נפגשנו.
מתמכרת לריח שלו, רוצה להיות בזרועות שלו לנצח
שלא יעזוב אותי בחיים!
שפתיים כל כך עדינות, כל כך יפות
והעיניים הכחולות, שלי! הכל שלי!
הוא לידי ואני כל כך רגועה פתאום, הכל קורה בהילוך איטי.
בוחנת אותו מכף רגל ועד ראש. שומעת רק מילה אחת שחוזרת על עצמה
בתוך הראש שלי "שלי...שלי...שלי..."
אומרת לו עד כמה אני אוהבת אותו, אוהבת לשמוע את הקול העדין
שלו.
אוהבת בו הכל.
אוהבת אותו כל כך.
נשבעת שאני בחיים לא אעזוב אותו , אבל לאט לאט מחשיך
ונהיה מאוחר (ואמא מזיינת את השכל בפלאפון מתי אני מגיעה
הביתה!)
ואני צריכה להתנתק ממנו, צריכה לעזוב אותו אבל לא מסוגלת
לא רוצה!
אבל חייבת.
שונאת כל כך, שונאת את נשיקת הפרידה לפני שאני עולה לאוטובוס.
רוצה עוד אחת, ועוד ועוד... אבל לא יכולה.
עולה לאוטובוס ורואה את הדמות שלו מתרחקת.
יודעת שמעכשיו ישארו לי רק זכרונות
עד לפעם הבאה.

אדם, אני אוהבת אותך!!
מצפה בקוצר רוח לכל "פעם הבאה" שניפגש!
לנצח! :)