כשהסכין הבהיקה על עורי,
(ביד אחת אחזתיה)
והדמעות התערבבו בחומן עם דמי,
חשבתי עלייך,
זעקתי עלייך,
והדם ממשיך.
הדמעות נקוות בבור האדמה,
ואני טובע בשנאתך,
ושנאה עצמית כה גדולה.


"החיים יפים!" צועק לי מנגד איזשהו קול
איפשהו עמוק בתוך ראשי... "בכל דבר יש נקודות אור"
ואז עצרתי,
ומבעד לנקודות הישרתי עיניי.
לא ראיתי כלום.
החשכה עטפה אותי ומבפנים עלתה אט אט זעקת כאב מתגברת.
הדם ממשיך לזרום.
ואני נמשך אל תוך עלטה מתוקה של צניחה משחררת.






השיר השני בסידרה נקרא "חלב דקלים"
http://stage.co.il/Stories/224378

(אני לא יודעת איך עושים את הקישור ההוא, עם החיצים. אם מישהו
יודע הוא מוזמן לספר לי. אני מאוד אשמח.)