איך הוא גודל... בחיי זה מדהים. זה הצבע האמיתי שלו? מה, ככה
זה אמור להרגיש? למה כולם נראים כל כך טוב במקומות כאלו ושם
רחוק מאחור הכל כל כך אפור.

לא, אני לא מת. אני הכי חי שהייתי אי פעם, אני מרגיש בעננים
אבל אני יודע שאני לא באמת שם. אני רואה צבעים מדהימים, צבעים
כמו... אני כל כך מצטער, אבל גם שלמה המלך לא יוכל לתאר צבע
לעיוור וזה בעצם מה שאתם וזה גם מה שאני. אבל קיבלתי הצצה קטנה
אל העולם שמעבר: קצת יותר גדול, קצת יותר רגוע, קצת יותר
מסתובב והרבה יותר צבעוני. כן, זה עולם מוזר מאוד. שמעתי על
אנשים שנתקעו בעולם הזה, מסכנים כאלה שלא חזרו למציאות. האמנם?
מסכנים? הרי גן העדן הוא לא מקום כזה נורא. כן, אבל אם הייתם
שם לבד? אם כולם היו בגיהינום ואתם לגן עדן? מי היה סובל יותר?

טיילתי קצת על החוף בבטן מלאה בפטריות ומוח ריק מדאגות. טיילתי
וראיתי את כולם יותר יפים ראיתי אנשים "דלוקים" נשרפים, ראיתי
אישה בת 92 מעשנת מצ'ילום ששורף את הגרון גם לילדים בני עשרים
וראיתי צבעים. אח הצבעים של אוכל לתאר זה החלק הי מדהים
בסיפור...
אבל ככה זה תמיד לא? בשביל להאמין ולהבין צריך לנסות. אבל אם
תתקעו? שם רחוק למעלה אין חבלי הצלה, גם ה669 לא מגיעים כל כך
רחוק כל כך מהר. אז תתקעו, אז מה, אני חזרתי בשלום. והקטע
המצחיק הוא שלא הייתי ממליץ לאף אחד לנסות את מה שאני עשיתי,
כי גן עדן הוא לא באמת גן עדן כשכל השאר בגיהינום.