מול עיני אש גדולה היתה,
ממולי הלהבה עלתה
ובתוכה היה איש
ולאיש זקן ארוך ועיניו קשות,
גופו צנום ועצמותיו בולטות.
בקולו הצרוד מילה אחת לי אמור: "די!"
"די לשנאה! לדיעה הקדומה! די לכל המלחמה!"
בעודי נדהמת ממה שזה עתה קרה
התמוסס האיש ונעלם בלהבה, ו
חבריי עליי הסתכלו,
"האם השתגעה בחורה זאת? מסתכלת בלהבות?"
ודבר אחד בבירור ידעתי,
את בקשותיו צריך להגשים!
ומאז כל פעם שאני כועסת
מסתכל עלי אותו האיש
ועיניו דהויות ואומר בלחש "די!"
אני נרגעת כי אני יודעת ששעת השלום הגיעה.

-----------

בודד היה הילד ועיניו כבויות,
בלי אמא, בלי אבא, בלי אהבות,
תקוותיו היו אחדות:
מי ייתן ויוכל לראות ולדעת,
בעולמינו הסבל רב,
מי ייתן ולא יהיה עיוור,
הוא לא ייתן שאותו אף-אחד יסדר
ובעולם גדול זה ישרד
אפילו שהוא רק אחד!