- שלום! מי זה? - שלום! האא זה אתה, שוב אתה קורא לי בלחש מתוך
השקט הנפשי התמידי שלי, לא כל כך תמידי מסתבר, למה?  למה באת
עכשיו? עוד בעיה לא פתורה? עוד משאלת לב? עזוב אותי, אין לי
תשובות! אתה לא רואה שאני תוהה בדיוק כמוך? אז למה אני לא מקטר
על החיים, הם בזבל! - הם בזבל! לא, תהיה מציאותי, אולי הם
נראים כל כך רע, אבל מה באמת קרה? אז שברו לך את הלב פעם אחת,
נודניק. - אתה בוכה! החיים האלה, תשנה אותם! למה לי? אוי תלך
מכאן! נמאס לי, אני רוצה את השלווה שלי בחזרה! אני זקוק לה
יותר מאשר לקיטורים שלך עכשיו, אני צריך לחשוב על זה, אבל, אתה
- אתה! לא נותן לי. אני לא מתכוון לדבר איתך עוד, אני הולך
לקבור את ראשי בכרית. - אתה לא הולך לישון, יש לך את כל הבעיות
האלה! - אסור לך, אסור! תעצור את הפעימות האלה בתוכי, אני חייב
להרדם, מחר, - מחר! יסתיימו הבעיות שלי, מחר אני אפגוש את
העתיד הקרוב, אז כבר תוכל לעזוב אותי, לפחות לשבוע, לפחות
ליום! - אתה צריך לחשוב על זה! אני יודע, אין לי תשובות, אין
לי מושג למה התקווה הזאת לשנות את חיי לטובה, לפגוש אותו, אני
לא יודע למה היא קיימת בי עדיין, איך היא מתקיימת פה לצידך?
איך היא מנצחת אותך. - הוא מניאק! אתה תמיד מתגרה בי! אתה תמיד
מכה בתקווה, למה? למה אתה עוד כאן? הגיע הזמן שאטביע אותך
בחלום המתוק שלי על מחר. אפילו אם זאת רק אשליה פטתית
וילדותית, של מישהו שלא יכול לחשוב תמיד - תמיד! בהגיון מוחלט,
אני לא מחשבון, אני לא מתכוון להפוך לאוטוביוגרפיה החייה של
עצמי, אכתוב את האוטוביוגרפיה כשיבוא זמני - תפסיק לדבר
שטויות, תחשוב! תחשוש! נמאס לי ממך, אתה תמיד צודק, כבר הפסקתי
לשמוע לליבי, אני רק חושב כמוך, אני עושה הכול בשביל לרצות
אותך, ומה יוצא לי מזה? אהבה נכזבת? לא, אני לא ילדה בת 14,
אין לי אהבות נכזבות, אולי רק כמה מניאקים. - מניאקים! כן, אתה
אמרת את זה, אתה, איך אוכל להפטר ממך, כבר הלכתי לפסיכולוג! -
מטומטם! כן, ידעתי שזה לא יעזור, אני לא הולך לענות לך, אני
הולך לישון, העיניים שלי נסגרות כבר, אתה מרגיש? - מחר לקום
בתשע! אבל יש לי זמן לישון, למה? למה אתה לא נותן לי לנוח? -
צריך לחשוב! אני יודע, טוב, אז בתשע. לילה טוב לך - לילה טוב!