היה איזה איש עם חליפה מכובדת שהלך ברחוב, וכולם חשבו שהוא איש
חשוב, וכולם חשבו שהוא איש עשיר - אז כולם הסתכלו עליו.
אבל באמת, באמת האיש הזה לא היה חשוב בכלל, וגם לא היה עשיר,
הוא סתם היה איש רגיל שיום אחד מצא חליפה מכובדת באשפה והתחיל
ללכת איתה, אבל לאנשים ברחוב, לאנשים ברחוב זה לא הפריע, הם לא
ידעו את זה, והם חשבו שהוא איש חשוב, שהוא איש מכובד, שהוא איש
עשיר.
פתאום ככה התחילו להזמין אותו יותר לארוחות, ולמסיבות של
מכובדים, פתאום התחילו להתייחס אליו אחרת, יותר בכבוד, וכל זה
בגלל החליפה הזאת.
ויום אחד העשיר של העיר הזמין אותו למסיבה כזאת בבית שלו,
מסיבה עם הרבה אוכל מכובד והרבה נשים יפות בשמלות נוצצות,
והאיש הזה, זה עם החליפה, לא רצה לבוא.
אבל אז הוא חשב קצת, חשב קצת והחליט לבוא בכל זאת, אבל במקום
ללבוש את החליפה המכובדת הוא לבש למסיבה רק ג'ינס וטי-שירט
רגילים. הוא החליט לראות איך ייתיחסו אליו במסיבה הזאת בלי
החליפה המכובדת הזו.
לא הכניסו את האיש הזה למסיבה הזאת, הם אמרו שאפשר להכנס לשם
בלבוש הולם בלבד ושהאיש שלנו ביקש לקרוא לעשיר של העיר, כדי
שיגיד שהוא באמת מוזמן והוא יכול להכנס, אז העשיר של העיר בכלל
לא זיהה אותו. והאיש הזה שלנו ישב מחוץ למסיבה ושמע את כל
האנשים בחליפות מדברים בינהם, והוא הריח את ריח המאכלים הטובים
מהמסיבה.
ואז הוא ראה, יושבת כמה מטרים לידו, אישה אחת - גם היא רק
בג'ינס וטי שירט, וגם היא מחוץ למסיבה. אז הוא התקרב אליה, והם
דברו, ומסתבר שהסיפור שלה היה דומה לשלו, ושגם לה הייתה חליפה
מכובדת שהיא מצאה ולבשה, ושגם היא העדיפה לבוא למסיבה הזאת בלי
החליפה.

ואחרי כמה שנים, שאיש הזה והאישה הזאת כבר היו נשואים, הם
עדיין מדי כמה שבועות לקחו את החליפות האלה מהארון ולבשו אותם,
ואז הסתכלו אחד על השנייה, אחת על השני, הסתכלו וצחקו, צחקו
והסתכלו. מה הם היו צריכים את החליפות האלה עכשיו שהיתה להם
האהבה.