כשהלכת לא בכיתי עליך,
גם לא בכיתי בגללך,
פשוט לא בכיתי,
החזקתי את עצמי
"לא להישבר,
עוד קצת - לא להישבר",
ואז חזרת לחיי בהינף יד,
לא שלך, היד שלי.
ואחרי צער בא עוד כאב,
לא שלך, הכאב שלי.
ולא הצטערת שהלכתי,
ולא אמרת חיזרי,
ולא קראת לי בשמי,
ולא, לא קראת לי.
אולי כבר לא היית זקוק לי,
אולי לא כמו שאני הייתי זקוקה לך,
ליד התומכת, לכתף שעליה הייתי בוכה.
ואולי אם היית חוזר קודם.
לא היה בי כל-כך הרבה כעס,
ולא הייתי עושה מה שעשיתי,
רוע-לב שהיה בי כלפיך.
אני מצטערת אבל אני עדיין לא סלחתי לך,
אולי הזמן בשעון שיזוז,
ייקח גם אותי וגם אותך,
ונפגש בעולם הבא.
ונעמוד אחד מול השני,
ונסלח.