את תולה בי עיניים .
בתקווה שאציל אותך מסופו של עוד יום ,
מביטה לשמיים .
בספקנות אופיינית, לחשוב שאפשר גם אחרת
איזה מחווה אצילית .
זאת השעה הכי עגולה ביום,
אני מתגמד מלתפוס
את הרגע , באמצע חלום
מנגינה אבודה נכנסה לי ללב
ואני מתגמד
עוד צעד אחד ,
לעבר הסוף , לפחות זה משהו שאפשר לצפות
לו ,אנחנו מגשרים שוב על הפערים ,
אבל מתרחקים
הפנים שהכרתי שקיוותי להבין
מה עובר לי בפנים
וגורם לי לשתוק
כל כך , עם הרוח אני מתכווץ ונסחף
הולך ברחובות צועק על זרים |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.