אם לא הייתי יודע,
אולי הייתי בוכה.
אולי יש חוקים נגדי,
ונגד העולם הזה.
וכל בחורה שאי פעם ארצה,
משהו יפריע, האם אני הוזה?

ואיך תמיד משהו יפריד,
ואיך תמיד משהו יקרה.
משהו ימנע ממני להיות,
משהו ימנע ממני לחוות.
אולי להיות מאושר ממקומי,
בעולם ובזמן הנוכחי.

ואיך שבדיוק הכל מתחבר,
והפאזל נראה ברור מתמיד.
שוב הכל מחדש מתפזר,
וכך נעלמים חלקים מצמיד.
צמיד שלבשתי כמעט ותמיד.
וממנו ציפיתי שייתן לי מזל,
לקבל את הכל ובלי אבל.

ואיך הצמיד לאט מתפורר
נעלם מהיד לא מוכן להקשיב,
ובלי להתחשב הוא מוותר
ולוקח אותי לא מקשיב לי יותר.
והלב מתחלק למספר רסיסים,
על כל אהבה שידעתי - אסור.
ונשברה התקווה מול המילים,
והתייאשתי לאחות את ליבי השבור.