איש המרלבורו לא אמר כלום כשהביאו אותו החלקלקים בחליפות אל
עמק המציאות המדומה, שנסתר מאחורי הקופסה הקטנה. הוא לא אמר
דבר, רק הניד בכובעו הטקסני ודהר אל האופק - יותר מזה הם לא
ביקשו.
הוא מצמץ כשהביט אל עבר שמש העד שהאירה את שמי המדבר הכחולים
תמיד של עמק המציאות המדומה, ולאחר מכן הסיט את מבטו אל
החלקלקים שהתרחקו בדרכם חזרה לקופסה הקטנה. ולפני שהלכו השאירו
לו, לבד מהסוסה האצילית, מזוודה.
הוא פתח אותה ומאות שטרות של מאות דולרים מדומים האירו את פניו
הבריאות, צרובות השמש. הוא היה אסיר תודה לאנשי החליפות. הם
גאלו אותו מקיומו המשמים והביאו אותו לגן העדן הזה. רק בקשה
אחת הייתה לנחמדים הקטנים: ארבע פעמים ביום, שיואיל בטובו
להצית סיגרייה, לעלות על הסוסה ולרכב אל עבר הקופסה הקטנה.
כשיהיה מאוד מאוד קרוב, יטפח בחוזקה על אחורי הבהמה, כך
שתתרומם על שתי רגליה האחוריות בלבד ותצהל. העשן יסתלסל ממקל
האש, הוא ייסוב לאחור וידהר אתה אל האופק הפלסטי. וכך הוא עשה.

בשארית הזמן הפנוי שעמדה לרשותו (14 שעות ערות ביום, אם מנכים
60 פרסומות שאורך כל אחת 30 שניות), הוא הקדיש לדברים שעושים
אנשים מסוגו. למשל, להציל בחורות חסרות אונים אך יפות במיוחד
שנחטפו בשנתן על ידי רשעים גמורים וכעורים עם שיניים קדמיות
חסרות, לאחר ששדדו רכבות גדושות בזהב טהור - שללם של מחפשי
הזהב במערב, שהיו, כידוע, אנשים הגונים וטובים לעצמם ולסביבתם.
אם נותר לו זמן פנוי לאחר כל זה, התיישב איש המלבורו בכורסת
הבוקרים המיוחדת שלו, מתנת התאגיד, וסלסל אינדיאנים קטנים
ושמחים, אוחזים ידיים יחד ועולים אל על בענן ניקוטין.
עברו השנים והספק חדר ללבו של איש המרלבורו. מדי פעם, כשהשעמום
גבר, הוא הצמיד את פניו למסך הקטן ולא אהב את שראה. לא את
הערפיח התמידי בשמיי המציאות האמיתית ולא את העיניים הזגוגיות
והקפואות של האנשים מעבר לזגוגית.
החלקלקים לא ביזבזו אף רגע ושיגרו אליו משלחות של רופאים
וסטטיסטיקאים שהוכיחו לו באותות ובמופתים כי מדובר במקריות
צרופה. לאחר שהתעקש הם דיברו אל לבו והזכירו לו את הערפיח, את
הלחצים הנפשיים שמתמודדים עמם אותם אנשים קשיי יום ואת המוות,
שמצפה לכל אחד מן העבר השני.
כל ההסברים רק תרמו לדכדוך המתגבר של איש המרלבורו וכשצפה
בעקבות הטריות של שצרבו רגלי המומחים באדמת העמק, גמלה בלבו
ההחלטה. הוא תכנן לגנוב את מזוודת ההפעלה של הנשק הלא
קונוונציולי מידי מוכרן התדמיות שגר בעמק הסמוך ושימש כנשיא
ארה"ב בעולם המקביל.
ככל שחשב יותר, התבהרה בראשו התוכנית: בעזרת כוחות העל שעומדים
לרשותו בעולם חסר חוקים זה, הוא יהמם את המוכרן בחיוך צחור
ממשחת שיניים למעשנים, ירמוס אותו בפרסות הסוסה וידבר אל חדר
שינה, שם מוסתרת המזוודה, בכספת שתותך מייד בלהביור "בלק אנד
דקר", חומר חם לגברים בלבד. עכשיו בהנחה.
שניות מספר לפני שהתוכנית יצאה אל הפועל התדפקו על הזגוגית
האנשים הקטנים מהמציאות והודיעו לו שהמשחק נגמר. הוא מפוטר.
סקר שווקים אחרון גילה שנגמר עידן הגבר הקשוח, החל עידן משחק
הזהויות המיגדרי.
הנה הוא חוזר לעולם הישן, לאותה חווה עלובה, לאשה עבת בשר
שאוהבת אותו באמת. לאור הנוגה של כותרות הסיום, איש המרלבורו
לשעבר ניסה לשקוע בספה הישנה והחורקת. הוא צפה בטלוויזיה
ועיניו היו קפואות. זגוגיות.