השקים האפורים היו נחים על המושבים האחוריים, שעונים זה לצד זה
בלויים. היא עומדת לעזוב עתה, לנטוש. כן אני
צוהל צוהל צוהל בין ערגות ידי זהב שם מתפתל
עולז עולז עולז בחוצות ובכרכים שם עלמות פלישתים
כן אני צוהל צוהל (לך.) צוהל בין (אתה גדול.) גחמות ידי זהב שם
(אתה לא זקוק לנו עוד.)

ילד

התרצי לדבר?

ילדה

מדוע?


ילד


כיף, כיף לדבר.


ילדה

טוב.
(אמרה מביטה כבאוסף הערלות ג'יימס הדוברה עוד מנגחת בו אל עבר
הסטיכס פרספונה הנעלה ואני לי עוד)

ילד

את אוהבת אותי?
(ארס לקח אותך אפרודיטה לי עוד מחכה באתקה)

ילדה

עדיין לא.

(אני אוהב אותך)

אני יודעת.

התמזגה עמדה הדמות מתלחשת כדליות הבאובב ברוח עיניו מכווצות.
נסיך קטן. נטעה בו חימה ופחד והרגיש את הסומק מצמח בלחיו לעבר
הרקות הלאה לעבר הבלתי נודע אאוס ורודת האצבעות ילודת הבוקר אך
תופע יצקה פתיתי זהב עוברים את סף החלון מצטער שזה כך הוא אמר
באמת ביגון ובחמלה שחק באצבעותיו בעצבנות נפתחת דלת משב של רוח
אטום אל תוך הבית האטום. אורי תחב אגרופו תוך עינו מטושטשות
היו. חשכה בחדר המדרגות. בפרץ רגשות נכנסו פנימה, הרעימו
נשיקות וחיבוקים עליו ועל ביתו ועל ילדו ואשתו שהייתה במטבח
קורעות אל הדלת בשומעי מבטו.
-סוף סוף. נעמי אמרה ודמותה הגוצה השתקפה בחלון.
-החום שבחוץ, אין סכנה לגשם אמר וחיוך מתפשט על פרצופו דוחק
שפמו המלבין לתוך נחיריו. הוא טפח לבנו על השכם. התגנב פנימה
בצעדים קצובים. חצה את החלון. עבר הכורסא, הארץ המובטחת.
ושארית הפליטה? מוציא מכיס המקטורן מטפחת מקומטת.
היום עוד לא נגמר, וזו מפחדת למות בשעה האחרונה של הלילה, הו
פאט.
-יגיעו בקרוב. ומביט בו, מתחנן שיפסיק.
-שוב פעם בארץ לעולם-לא?
-הפעם בליליפוט.
דממה.
אני מתבייש ומסתכל בו. דדלוס המסכן. מינוס כלא אותי עמוק מדי
בפנים כל חיי. אותך דנאה, אותך.
נעמי התכנסה, על קצות אצבעותיה, עקביה מנקרים ברצפת העץ,
התיישבה על יד עוצרה.
המאוורר פלט קוי אור צחיח לוטף ברוך את העדניות מסביב.
-שאפתח את החלון? פשוט חשבתי שחלונות סגורים ישאירו את האורח
בחוץ.
רוח קרירה נפרצה סוחפת אותו פנימה בו הכנס הוא הרים את ידו על
בכי הוא רץ צל ברח ממני כן הפחדתי אותו היא הניחה לי. כן:
זה רק אני לעצמי ולי
ביתר זהירות ואפוק ילדתי
סוף היום מים שוקטים
יתנו תווך ליבי. ילד: הה, השבקתני? המנורה המדף השלחן השעון כל
החפצים המוכרים נראו עתה בזווית העין. הוא הרגיש את לבו פועם
בו להאיץ בו למשוך בה החוצה
אני אלך
לאן
איני יודעת, מכאן
התקחי אותם איתך
אינני יודעת
חפצה בכך
לא איני רוצה הקול חבש צורתה של אצבע צרידה מזדקרת תהיה בריא
נעטף מוכרע לאן תלך? הצלם נפל כחיה שחוטה מנוקרת לא נשאר עוד
אף אחד פרט הליוס הפריון ונכדתו רוקחת בי
הוא גרד את שפמו המים ימצאו דרך להכנס, אמר,.
שתיקה.
העניבה התהדקה סביב צווארו. פנה לעבר בנו. Kill thy physician
and thy fee bestow upon the foul disease. .
הוא הרים אותה בזרועותיו ונתן צעקה אדירה בבבבבבבבבההההההההה.
היא התגלגלה מחייכת צוהלת רוקעת באוויר שערה הבהיר דהר. את
הרוח, החוצה, מכאן.

מכונית עברה פזרה אותה לכל עבר. צופרת דוהרת במרכבת אש השמימה.
פרצופו של אליהו לבש פנים כעוסים שבורים מן המוות. צדק. המחליף
כבר כאן.  Nihil Sine Deo נורה משחקת בבובות.
היא נשקה ברוך את ברכי אמה, מלטפת אותם. בפנים קפואים הרימה
אותה ודחסה אותה פנימה.
-הדודה באה?

(אני צוהל צוהל צוהל בין ערגות ידי זהב שם
מתפתל
עולז עולז עולז בחוצות ובכרכים של עלמות
פלישתים
כןןן
אני עולז עולז עולז)