תמיר ריינדל / בבדידותי אשב לכתוב |
טרם יפסק הלב מכאוב
דרך רסיסי שלוות עלומי
מחט, הספדים תרקום
רקמה מאוחדת של עור וגידים
לתקווה שאזל אויר ראותיה
רקמה מצויירת של הספדים שחורים
למצודה שנפלו חומותיה
והיד, איתנה האוחזת במחט
במשיכה עזה כמו מרירות של חלום
מצמידה רקמת מסכנים לגופינו
כמו להזכיר שהעצב יתום
ואני, נאלמים עלומי
רסיסי השלווה נושרים מידיי
ועודני חוסני במקומו
כממתין לקשר סיום
או לציפורן פורמת.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|