עידו ווייס / עשן אדום |
מושטות כשתי ראשי השושנות.
שפתיה אוטמים חלל פיה
כמו דלתות הנסגרות לאיטן.
אני בוהה בפניה,לומד כל פרט
אהבתי לה לא נחה
ידיי מלטפות עורה לאט.
רק בנשיקה אעירה משנתה
אך היא נינוחה רדומה במיטה.
איה האומץ להקיצה בחוזקה
כיד הגורל על נשמתי הרכה.
בדרכי אל גיהנום עלי אדמות
עולה הרים ויורד מדרונות,
משקף דמותי ודמותך כאחד
אהיה לך מלאך ואשמרך לעד.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|