אנשי הסתם שוברים את החושך,
הולכים אל הכלום שעומד, מחכה שם בפאב.
מדברים על הכלום שהיה ואולי עוד יהיה,
ואורן שותק לו בצד.

אנשי הסתם רואים את הלילה,
מתוך בקבוקי אלכוהול, מבועה קטלנית.
הם דנים על עוד כלום שראו במיצג דמיוני,
ועל איך מזדיינת שרית.

אנשי הסתם פותחים את הבוקר,
מצדיעים לזריחה ונופלים עייפים למיטה.
הם חולמים על מחר שיהיה לא שונה מאתמול,
ומבשלים ריקנות בזיעה.

אנשי הסתם פוקחים זוג עיניים,
קמים שעתיים לפני השקיעה וחושבים,
מה נשתנה, מתי ואיפה תהיה מסיבה,
שוב קמים למחזר מיחזורים.

עם גלולות ושורות,
הם יוצאים אל הלילה.
מלבינים נשימות,
מחייכים כמו גויות,
ושופכים הזעות,
במיטה דמיונית,
שקנו משרית.

אנשי הסתם רוצחים את הלילה,
והם שיוכיחו כי אין הפסקה פה בעיר.
בולעים כמויות של עשן מתקתק,
וחוזרים בשלשות אל הדיר.