אתם מכירים את זה שאומרים לכם לחשוב על זה? זה לא משנה על מה,
פשוט לחשוב על זה... על למה נכשלתם במבחן, על מה יהיה אם... על
החיים, ובכלל... פעם באמת חשבתם על זה? לא רק לחשוב לרגע, או
אפילו ל - 10 דקות. פעם באמת חשבתם על זה עד הסוף, עד שהקצוות
של כל מחשבה נסגרו, שהתחשבתם בכל פרט הכי קטן, חשבתם על זה עד
כדי כך שהכל נהיה ברור ומובן, שכל מחשבה נוספת רק תחזור על מה
שכבר חשבתם?

נדב חשב על זה.

הוא חשב על זה בבוקר, בצהרים, בערב, ובלילה הוא לא נרדם כי הוא
חשב על זה. הוא חשב על זה כשהלך, כשאכל, ששתה, כשישב וקם,
כשחיכה לאוטובוס, כשנסע בו, כשירד ממנו והגיע לבית הספר. הוא
אפילו חלם עם זה כשנרדם בשיעור היסטוריה (כי לא ישן בלילה, אתם
יודעים למה...) הוא חשב על זה כשעשה בגרויות והתגייס
ובטירונות...

ואז... לילה אחד בעמדת תצפית בגזרה שקטה, בלי התראה, הוא מצא
את התשובה! אחרי כמעט שנתיים הוא חשב על זה עד הסוף, על כל פרט
גדול וקטן, פשוט על הכל. מרוב התרגשות כמעט נפל לו הפנס
מהעמדה. הוא היה חייב לספר את התגלית שלו למישהו, לא כל כך
משנה למי. אז הוא אמר בקשר: - "מצאתי!".
- "חזור שנית"
- "מצאתי!"
- "מה מצאת?"
- "את התשובה!"
- "מה הייתה השאלה??"
ואז השיחה נקטעה בגלל רס"ר אחד עצבני שלא אהב שמדברים סתם בקשר
- "מספיק קשקשת ברשת"
אבל נדב נזכר שמרוב לחשוב על זה הוא שכח מה הייתה השאלה שעליה
הוא חשב! אז הוא החליט לכתוב את כל מה שהוא חשב ולחשוב אח"כ על
השאלה...

בכדי לקצר, נדלג על תיאורי השגת נייר בכמות מסחרית בצבא, עטים
שעובדים או זמן לכתוב, וכמובן שאתם כבר מכירים איך נדב חושב,
אז נוותר לכם גם על זה ונקצר ישירות ליום שבו נדב חשב באופן
סופי על השאלה.

או, ליתר דיוק, על היום שלפני. ביום שלפני שנדב חשב באופן סופי
על השאלה, קרו מספר דברים:
1. נדב כבר לא היה בצבא, אלא בהודו.
2. נדב בדיוק התייעץ עם גורו זקן על השאלה עליה הוא חושב.
3. הגורו הזקן התפגר שעה קלה אחר כך, בשיבה טובה, בידיעה
שהשלים את ייעודו בחיים (אבל זה לא רלוונטי לנו).
לאחר שיחתו עם הגורו, הבין נדב כמה תובנות על מהות השאלה
ומטרתה והחליט לחזור לארץ בכדי למצוא את המשמעות של חייו.
(אירוני, כי זו הסיבה שנסע להודו מלכתחילה...)

סוף סוף אנחנו ביום בו נדב חשב באופן סופי על השאלה. נדב קם
בבוקר, אכל, צחצח שיניים, התקלח, והוריד את הכלב שרכש בעצת
הגורו ז". (זאת לא הייתה העצה היחידה של אותו גורו). ואז, בין
המדרגה השלישית לרביעית הוא מצא! בפעם השניה בחייו הוא הרגיש
סיפוק עילאי. אבל הפעם לא היה לו קשר לקשקש בו, אז הוא הרים
טלפון לחברו הטוב זיו. הוא אמר לזיו לבוא למפגש עוד חצי שעה,
כי יש לו (לנדב) משהו חשוב לספר לו (לזיו).
במשך חצי השעה נדב כתב את כל השגותיו על החיים ובכלל, צמצם את
2 הקילוגרמים של נייר צבאי לדף אחד, מה שיוצא נוח מאוד לקחת
למפגש, והלך.

נדב נפגש עם זיו והם אכלו סיני. זיו שאל את נדב "אחי, מה כל כך
חשוב שלא יכול לחכות לערב?"
- "היום בבוקר עליתי על משמעות החיים ובכלל!!!"
- "כן, ואני יצאתי עם שרון סטון אתמול בערב"
- "לא, באמת" אמר נדב תוך נפנוף בדף שהביא "תקרא, הכל פה!"
- "נו, נראה על מה אתה מקשקש..." אמר זיו והחל לעיין בדף.
כאן המקום להוסיף שזיו קרא את הדף לאט לאט, ובאותו הזמן הוא
פקח את עיניו יותר ויותר, במבט של מישהו שמצא אוצר ומבין עד
כמה מה שיש בידיו עצום.
- "זה ענק! עכשיו הכל ברור!" צעק זיו (מה שגרם לכל מי שישב
במפגש להפנות את מבטו) "ולחשוב שאף אחד לא חשב על זה קודם!"
- "מה אתה אומר שכדאי לעשות?" שאל נדב, כי על זה הוא עוד לא
חשב בדיוק...
- "צריך לספר על זה לכולם, אבל כמה שיותר מהר!" אמר זיו "אני
מכיר מישהו בעיתון, הוא בטוח יסכים לפרסם את זה..."
- "בוא נלך..."

הדף נשאר מאחור, כי נדב כבר זכר הכל. בעיתון פרסמו את הכתבה,
וכל מי שקרא הבין את משמעות החיים ובכלל. נדב התראיין לחדשות
ולתוכניות טלוויזיה מפוקפקות יותר. הדף ההיסטורי יצא מגבולות
הארץ בתרגום לכל שפה כמעט, ונדב יצא לסיבוב הופעות העולם,
להסביר איך הוא חשב על זה. הוא בהמשך גם כתב ספר שנקרא
"לחשוב", וספר המשך "איך חשבתי על זה" שכמובן לא היה טוב כמו
הספר הראשון, אבל היה עדיין בסדר.
כעבור חודשיים עד שלושה חזרו החיים למסלולם, עם תובנה יותר
גדולה על עצמם ובכלל, אבל הרי אין כל כך מה לעשות עם זה חוץ
מדיון פילוסופי, שכמובן נערך ע"י גדולי הפילוסופים בעולם.
(בדיון היו 3 דעות שונות לחלוטין, שלא הסכימו ביניהן, אבל עשו
את זה במשך כמה שנים וקיבלו אחלה משכורת...)

ולכן, אם את/ה חושב/ת על משמעות החיים, דע/י לך שהיא לא תשנה
דבר לחיים עצמם (חוץ מכמה פילוסופים) כי בסיכומו של דבר, החיים
ממשיכים ברגעים אלו ממש ואנחנו לא יודעים מה המשמעות שלהם. אם
נדע אותה, החיים ימשיכו באותה מידה שאם נראה נהר גדול ונגיד
"זה נהר גדול" הוא עדיין יהיה נהר גדול.