לידי
אני תמיד מדברת.
אחר כך מצטערת.
פעם היא ישבה לי על הברכיים-
הייתי מאושרת...
שוב מתעוררת.
מכחול חדש בחנות קרץ לי בירוק,
עכשיו הוא שלי,
ואני לכבודו מציירת.
העזתי לערוך היכרות
בין עט ודף,
אני-
לא משוררת.
אבל הילדה, שאני אוהבת,
אוהבת ילד אחר
אולי בגלל זה
אני אהיה משורר?
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|