[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








היא עומדת מול המראה, מביטה, בוחנת, בודקת.
המבט בעיינים שלה הוא מבט של שנאה, של תיעוב, של גועל.
מיישרת את החצאית, מושכת למטה את החולצה, אבל עדיין משהו גורם
לה להיות לא מרוצה.
זה כואב לה, להסתכל, אבל היא מכריחה את עצמה, אין ברירה,
חייבים להתמודד עם האמת.
אי אפשר לברוח מהפחד, יש להתייצב מולו, כך אומרים.
היא מנסה להתייצב, כבר שנים שהיא מנסה...
אז מה אם כל מבט גורם לגלגלים של המוח להסתובב במהירות עוד
יותר מטורפת?
אז מה אם בכל שנייה שעוברת, הקולות בראש מתגברים?
אותם קולות מלאי הלעג, שצוחקים וצוחקים...
אותם הקולות שהיא מעולם לא שמעה באמת, אבל היא יודעת שהם
קיימים שם.
היא מורידה את החולצה, לובשת במקומה אחרת, אולי היא תכסה על
הזוועה.
היא מגחכת, איך היא הייתה מספיק טיפשה לחשוב שזה מה שישנה את
ההרגשה?
ההרגשה ההיא שמצטברת בה ועולה כמו גל, כמו נחשול של ייאוש.
עד מתי?? מתי היא כבר תהיה מספיק חזקה להתנגד?
היא חושבת, אולי זו בכלל המראה שלא בסדר, עוברת לחדר הסמוך.
בזמן שהיא הולכת, יש בליבה עוד תקווה, שאולי יהיה אחרת.
היא טעתה, דבר לא השתנה, התיעוב אותו תיעוב, הבגדים אותם
בגדים.
והגרוע מכל, הגוף עדיין אותו גוף, וכנראה שגם ישאר...







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
החיים, זה כמו
פודינג.
אה, משהו.


תרומה לבמה




בבמה מאז 28/7/03 5:29
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
פריצי החביבה

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה