" when your day is lost and the night is yours alone
when u sure u had enough of this life-hang on
don't let yourself go cuz evrybody cries and everybody hurts
somethims.
when u fill like letting go-hold on
sometime everything is wrong...,
If you think u had 2 much of this life- hold on."

כשמתת כתבו לי מכתבי עידוד.
פתאום, או לא פתאום כולם היו סביב,
ככה זה אני מניחה, שמתים.
כשמתת כתבו לי להעריך את החיים
לאכול ולישון כמו שצריך, שיהיה בסדר בסוף.
למדתי לא להאמין.

כשמתת גיליתי כמה מפתיע מחר יכול להיות,
אף פעם לא לקחת חבר כמובן מאליו,
להשקיע במימון הנכון, ובדברים הנכונים.
כשמתת למדתי מזו אשמה ומזה געגוע אמיתי
מה ההבדל בן מוות של חיה למותו של אדם, אדם יקר.
כשמתת טעמתי את טעמה העמוק והמר של חוסר היכולת,
של האובדן והשיגעון.
למדתי שכל כאב מגיע סופו במוקדם או מאוחר,
אך געגוע נשאר לנצח.
למדתי שישנם דברים שלא אוכל לשנות
אבל שעם הכל אפשר להתמודד.
שום דבר לא גדול עלינו
ושאנחנו לא לבד.

למדתי על הבנאליות.

למדתי לבקש עזרה ולהדחיק יותר טוב.
כשמתת למדתי להיות חזקה, ולפחד שאולי מחר מישהו אחר יעלם.
למדתי לפחד מהלבד, ולדעת שאני לא...
כשמתת הגעתי לנקודה שממנה הבטחתי לעצמי שאני אצליח
ואעשה כל מה שאני ארצה עם מאמץ.
למדתי לא להעריך את מה שעשית
והבטחתי לעצמי שאני לא אעשה את זה.
למדתי לשנוא אותך ולגלות כמה אני אוהבת אותך באותו הזמן
וכמה שונה היית, אך ידעתי זאת לפני.
כשמתת הבנתי מזה חסר, ואני לומדת איך ממשיכים עם זה.

מותך הכניס מעט פרופורציה לחיי, וכעס על אלוהים.
לא הבנתי כמה הוא חושב שאני יכולה לסחוב
ולמה הוא לוקח לי דבר אחר דבר?
כשמתת הפסקתי לבקש טובות מאלוהים
בשביל מה אני צריכה אותו שאתה באמת שומר עלי שם?!

אחרי שמתת ביקשתי כמה פעמים סליחה
אני מקווה ששמעת.