לפני כחודש, אבא שלי קנה לי כלב. עם עיניים חומות. פעם ראשונה
שיש לנו חיה בבית. בעצם היו לנו פעם שני דגים, אבל זה לא
נחשב.

מאז שאני זוכר את עצמי היה לי משהו כלפי כלבים. תמיד כשראיתי
כלב ברחוב - הייתי מתנפל עליו בנשיקות וחיבוקים. אנשים היו
מסתכלים עליי בפליאה, מנסים לחלץ את הכלב שלהם מהידיים שלי.
משום מה זה נראה לי נורמלי. ככה סתם להתנפל על כלבים ברחוב.

בוקר יום שבת אחד, בעודי מטייל עם הכלב החדש שאבא קנה לי בגינה
מול הבית, אני רואה לידי כלבה, קשורה בחבל לאחד העצים. בלי
לחשוב פעמיים, רצתי אל הכלבה, נטשתי את הכלב החדש שלי, וחיבקתי
וליטפתי את המציאה החדשה.
כן, זה הייה מרגש. לא כל יום מוצאים כלבה כל כך יפה לבד.

שחררתי אותה מן הרצועה, והובלתי אותה בגינה, מקווה שהבעלים שלה
לא ייקלטו אותה. בכלל, קיוויתי שאין לה בעלים. שסתם במקרה היא
הייתה קשורה לעץ, מחכה רק לי.

כשעליתי חזרה הביתה, אמא שאלה אותי מי הכלבה החדשה שהבאתי.
"זאת הכלבה החדשה שלי" עניתי.
"אבל אבא קנה לך כלב חדש!"
"אני יודע."
"ומה איתו?"
"הוא בגינה."
"למה הוא בגינה? זה הכלב שלך!"
"עכשיו מאיה היא הכלבה שלי"
"מאיה? מי זאת מאיה?"
היצבעתי על הכלבה החדשה.
"אוקיי, לי נמאס. בוא איתי" ציוותה אמא ותפסה לי את היד חזק
ומשכה אותי איתה. "תביא גם את שק הפשפשים הזה איתך."

זאת מאיה, לא שק פשפשים. זאת הכלבה החדשה שלי.

אמא סחבה אותי חזרה לגינה, מחפשת במבטה את הכלב הישן שאבא קנה
לי."איפה הוא?"שאלה מודאגת. היא כנראה אהבה אותו. אז שהוא יהיה
שלה ומאיה תהייה שלי.

אמא התעצבנה. "של מי הכלבה הזאת?!" צעקה בקול רם ברחבי הגן.
כולם הסתכלו עלייה. לא על מאיה, על אמא שלי.
רכנתי לעבר מאיה וליטפתי את ראשה. "אל תדאגי, יהיה בסדר". מאיה
הסתכלה אלי חזרה. כמעט בכיתי.
"תקשיב לי, ותקשיב לי טוב. הכלבה הזאת לא תדרוך אפילו לא פעם
אחת בבית שלי. עכשיו , תעזוב את הכלבה -" אמרה ומשכה מידיי את
החבל אליו הייתה קשורה מאיה. רציתי להתנגד, אבל חשבתי על המכות
שהייתי חוטף עם הייתי עושה זאת.
אמא לקחה ממני את מאיה, וקשרה אותה חזרה לאחד העצים. אמא פנתה
אליי, ואמרה "חכה בבית".
ועוד אני חשבתי שלא יקרה לי כלום.

מאז לא שמעתי על  מאיה ולא על הכלב שהייה לפני מאיה. אני אפילו
כבר לא יוצא לגינה. לא בגלל שאני לא רוצה, בגלל שקיבלתי עונש,
ואמא אומרת שזה לכל החיים.

יום אחד, אני ארד לגינה בשקט בשקט שאמא לא תשמע, ומאיה תחכה לי
שם, עדיין קשורה לעץ.