אני חושב שמשהו אצלי במחשב נידפקק. כנראה שזה אפילו לא המחשב,
שזה סתם המיקקלדת. דווקקא קקניתי אותו לא מזמן, יד שניה, מאיזה
מישהו שפירסם בעיתון. טיפוס מוזר כזה, פתח לי את הדלת בחלוקק
משי, כמו איזה זונה איכותית בסרט שחור לבן. עשה לי תה, עם נענע
שהוא גידל באדנית בעצמו. אמר לי 'המחשב הזה מציאה. כדאי לך, לא
תצטער.' אז רשמתי לו  צ'קק, ועכשיו אני דווקקא די מצטער.
במודעה בעיתון היה כתוב שהמכירה היא של תכולת דירה לרגל נסיעה
לחו"ל, אבל האיש בחלוקק אמר לי שהאמת היא שהמכירה בעצם לרגל זה
שהוא או-טו-טו-טו הולך למות מאיזה מחלה, רק  שזה לא דבר שאתה
כותב אותו במודעה בעיתון, בטח לא אם אתה רוצה שמישהו יבוא.
'בעצם,' הוא אמר 'מוות זה גם קקצת כמו נסיעה לאנשהו, אז זה לא
ממש שקקר.' כשאמר את זה היה לו מין משהו רועד כזה בקקול,
אופטימי,  כאילו הצליח לשניה לדמיין את המוות כמו טיול נחמד
כזה למקקום חדש, ולא סתם איזה חתיכת כלום אפל שנושף לך על
הצוואר.

זה היה בסך-הכל לפני כמה ימים. יכולתי להרים אליו טלפון עכשיו,
ולהגיד לו על זה שהמחשב נידפקק. הוא נראה טיפוס הגון, אם הייתי
אומר לו הוא בטח היה מבטל את העיסקקה, או לפחות מציע איזה
פיתרון. רקק שזה קקצת לא נעים. בכל אופן, הבנאדם גוסס, יש לו
מספיקק תיקקים משלו, גם בלי שאני אפול אליו. אולי בכלל הוא כבר
מת עכשיו, שוכב  בלי תנועה על השטיח בסלון. אולי אפילו לא על
השטיח, אולי הוא מכר את השטיח, והוא שרוע על הריצפה  הקקרה כמו
כלב.  מסכן , לא הגיע לו למות, הוא דווקקא נראה בנאדם נחמד.

אין מה לדבר, זה מכניס אותך לפרופורציות כל החיים ומוות הזה.
סך-הכל החיים שלי יפים: אני צעיר, אני בריא, קקצת מקקריח אולי,
אבל אי אפשר ממש להחשיב את זה מחלה. וגם כל הסיפור הזה עם
המיקקלדת, כשחושבים על זה, זה לא כזאת קקטסטרופה. ואולי במקקום
סתם לשבת פה ולקקטר,  אני פשוט יכול ללכת לארגז כלים, לדוג
ממנו איזה מברג קקטן,  ולנסות לתקקקקקקקקקקקן את החרא הזה לבד.