לסוכריות היה אותו טעם כמו הנייר העוטף אותן בשעה שרד טינקי
הייתה עסוקה מדי מכדי להקשיב למילותיו של דורון. הוא דווקא אמר
כמה דברים די חשובים אבל רד טינקי לא הפסיקה להשתעל מרוב הטעם
המריר. היא ירקה את הכל לכיור ושתתה קצת מים ואולי אז היא
התחילה להרגיש את הטעם המר הזה מתאדה החוצה ממנה. היא התפנתה
אז לשמוע את מה שיש לידידה דורון להגיד. הוא עצמו לא היה בשיא
מגדל הבריאות באותו היום אבל חשב שכדאי לו לטרוח ושוב לפתוח
באותה השיחה. הוא חזר ואמר: "אר טי, את חושבת שיירד היום
גשם?". רד טינקי הסתכלה על דורון בתמיהה קלה. והוא המשיך: "אני
חושב שאני מאוהב בך".
רד טינקי הסמיקה כמתוכנן והגתה את ההברות בדיוק כמו ששיננה
אותן זמן רב "אתה חושב או שאולי אתה בטוח?". דורון ידע שרד
טינקי היא אחת השחקניות המעולות ביותר לכן הסתכל עליה בחשדנות
קצת הזויה. היא הצמידה את השפתיים, שנראו בעיני דורון כמו שני
לבבנות קטנים. הוא התעלם משאלתה והמשיך להציג בפניה "המחשבות
שלך רגועות וצלולות, בגלל זה". רד טינקי פיהקה כמו פיה רדומה
והסתכלה בביישנות בפניו הטובות של ידידה כשאמרה "כן, באמת
מחשבותיי הן כאלו". הוא כאילו התעלם מהסכמתה המפורשת למחמאותיו
והמשיך- "ידייך דומות לידיהן של המלאכיות". רד טינקי הביטה
לשניה על ידיה והורתה לו להמשיך. הוא אימץ במקצת את זכרונו
ואמר "וקולך הוא דק וערב כמו קול שירתן של הציפורים". רד טינקי
לא הגיבה, כמתוכנן. דורון המשיך בהסחפות- "שיערך האדמוני הוא
כמו השמש השוקעת בים ועינייך הכחולות הן כמו אותו הים בעת
זריחת החמה... ושפתייך הם כמו שני לבבות קטנים... לבבותינו
הקטנים... התינשאי לי אר טי?". רד טינקי מצמצה בעיניה כאילו
הופתעה וכאילו מוחמאת הייתה מהצעתו הבלתי פתאומית של דורון.
היא קרבה אליו בצעדים מבולבלים ביותר כאילו רק עכשיו הבינה את
יחסה האמיתי לידידה. יחס שכצפוי לא היה ידידותי כלל וכלל. היא
נראתה בעיניו של דורון כמו המלאך האחרון שנותר על פני הבמה.
כשסיימה לבצע במושלמות את צעדיה, מצאה את עצמה רד טינקי, עומדת
בסמיכות לדורון. ושוב היא נאלצה לחבק אותו ולנשק את השפתיים
הללו שהיו כל כך זרות לה, שעוררו בה כל כך הרבה בחילה כל ערב
מחדש. אולם היא ידעה היטב שכל זה הוא במסגרת חובותיה כלפי
הצופים, שאותם היא אהבה עד אין ערוך. ודורון באותו הרגע היה
המאושר שבאדם... השפתיים העדינות והחמימות של רד טינקי עוררו
בו תשוקה רבה כל כך עד שלא היה בטוח שיוכל להסתירה עוד זמן רב.
כל ערב הוא חיכה לאותו רגע שבו היא תתקרב אליו בצעדיה המלאכיים
ותנשקו בתשוקה כל כך עזה שלא יכל לטעות בה. הוא היה בטוח כי
הייתה זו תשוקה אמיתית, כמו זו שחש הוא עצמו. באותו הרגע ידע
הוא שאותו יום יהיה הוא היום שבו תיפתר כל התעלומה האופפת את
יחסיו עם רד טינקי. הוא לחש באוזנה "אני מאוהב בך מהרגע שבו
נעמדת בפעם הראשונה על הבמה הזאת. הרי את חשת את אותו הדבר,
נכון?". הקהל מחא בהתלהבות כאשר תמה הסצינה האחרונה במחזה. רד
טינקי האדימה קלות והתחילה שוב להחנק מאותו הטעם המר שטעמה
דקות ספורות לפני כן. להפתעתו הרבה של דורון היא מילמלה בלחש
"לא...".