[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







ליאו צינמן
/
משחקי פיות

ריחפנו באוויר, התעופפנו לנו בין העננים הלבנים ושיחקנו בקרני
השמש המרצדות. ידעתי שזה היה הכל חלום ועוד מעט אני אתעורר
למציאות היבשה, המשעממת והבודדה שלי, ידעתי את כל זה, אבל בכל
זאת המשכתי להתעופף. המשכתי לשחק עם הפיה חסרת השם שלי, נערת
החלומות. ידעתי שזו רק פנטזיה אישית שלי, שאין סיכוי שבעולם
שאני אפגוש מישהי כזו. כזו מצחיקה, כזו יפה וכזו פיה.
לא ידעתי עד כמה אני טועה.

למחרת בבוקר התעוררתי שוב לקולות השעון המעורר המעצבן שלי
וגררתי את הגוף שלי בקושי רב אל עבר המקלחת. זרקתי את הפיג'מה
שלי בפינה וטיפסתי לתוך המקלחת. הפעלתי את המים ולהפתעתי הרבה
הם היו קפואים. מרוב פליאה החלקתי אחורה ונחבטתי בראשי.
התרוממתי ושיפשפתי את הראש. "חלאס, מקלחת עכשיו, זה הספיק לי
להיום", חשבתי.
יצאתי מהמקלחת, לבשתי את הפיג'מה שלי ויצאתי מחדר המקלחת.
עצמתי את עיניי והרגשתי משב רוח קל עובר בי. פקחתי את עיניי
והסתכלתי לאן שהייתה אמורה להיות הרצפה. היא לא הייתה שם.
ריחפתי באוויר בלי ששום דבר יחזיק אותי. הסתכלתי לצדדים וגם
הקירות נעלמו. רציתי לחזור בחזרה למקלחת, אבל הדלת הייתה
נעולה.
נותרתי מעופף באוויר. כאשר הסתכלתי לאחור, הבחנתי בזוג כנפיים
על הגב שלי. ברגע זה הבנתי "זה עוד אחד מהחלומות שלי, אין מה
לדאוג, עוד רגע ואני מתעורר". החלטתי לנצל את הזמן בלעשות
סיבוב על הכנפיים החדשות שלי. התחלתי לנפנף בהן ונשענתי קדימה.
התקדמתי מספר מטרים קדימה.
בנסיון השני שלי היה לי כבר קצת בטחון עצמי, החלטתי לעוף,
נפנפתי בכנפיים בחוזקה ונשענתי קדימה עד כמה שיכולתי. עפתי
במהירות קדימה ולאחר השוק הראשוני של המהירות, התחלתי להנות
מזה. זה היה כיף לעוף ולהרגיש את הרוח בפנים ועוברת לי בשיער.
לפתע, מולי הופיע מישהי, מישהי שאף פעם לא ראיתי, אבל הרגשתי
כאילו הכרתי אותה כבר שנים רבות. הכרתי את הפנים ואת גוון
השיער, הכרתי את העיניים הגדולות והתמימות למראה, הכרתי את
הידיים הלבנות והארוכות שלה ולבסוף הכרתי את השפתיים האדומות
שלה, השפתיים שעליהן חלמתי בלילות, השפתיים שכל כך רציתי
שינשקו את שלי.
"היי, מי אתה?", היא שאלה בקול מתוק.
"א... א... אני", חשבתי לרגע, "א... אני לא יודע".
היא כסתה את השפתיים שלה עם כפות הידיים וציחקקה.
"למה את צוחקת?", שאלתי בקול חלוש מעט.
"סתם, אתה מצחיק", היא ענתה בקולה המתוק.
היא הסתובבה והחלה לנפנף בכנפיים. היא הסתובבה, הפריחה לעברי
נשיקה והתחילה לעוף ממני. ניסיתי לעקוב אחריה, עפתי את הדרך,
אך היא הייתה מהירה מדי בשבילי. בסופו של דבר התעייפתי ועצרתי
לנוח על אחד מהפרחים הענקיים שצמחו באזור. התיישבתי על פרח
אדום וגדול וכמעט מיד נפלתי לשינה עמוקה.
התעוררתי ממגע של דבר עדין בחזי. הסתכלתי וראיתי את ידה של
הפיה מלטפת שרשרת מוזהבת עם עלה בקצה, שעכשיו הייתה תלויה על
צווארי.
הפיה העבירה את ידה בשערי ולחשה לי באוזן: "אם תתפוס אותי,
תקבל פרס".
ופתאום היא התעופפה שוב. הפעם הייתי נחוש לתפוס אותה ולקבל את
הפרס המובטח. עפתי רבות, אך לא מצאתי אותה. עפתי במשך זמן מה
שנראה כמו שעות ולבסוף החלטתי לנוח קצת. התחלתי להתקרב לעוד
פרח ענקי ולמרבה פליאתי מצאתי על גבי הפרח הצהוב את הפיה מסרקת
את שיערה. ריחפתי באיטיות ובשקט מאחוריה ונגעתי קלות בכתפה.
היא הסתובבה לאט לכיווני ואמרה בלחש: "הרווחת את הפרס שלך, מה
אתה רוצה שאני אעניק לך?"
"נשיקה", עניתי.
"נשיקה?", היא שאלה בפליאה.
"כן, נשיקה".
הפיה התקרבה אלי. הרגשתי את הנשימות שלה על פני, הרגשתי ניחוח
מתוק עולה מגופה. הסתכלתי לתוך אותן העיניים הגדולות
והמהפנטות. הסתכלתי לתוכן והרגשתי שאני הולך לאיבוד בתוכן.
הפיה המשיכה להתקרב. היא עמדה לנשק אותי ו...

מצאתי את עצמי שרוי במקלחת ערום לגמרי, עם בליטה גדולה על החלק
האחורי של הראש שלי.
"כמו שחשבתי, סתם חלום".
טיפסתי אל מחוץ למקלחת והתחלתי ללבוש את הפיג'מה שלי.
לפתע, בזווית העין קלטתי ניצנוץ במראה. הסתכלתי מקרוב וגיליתי
שיש לי שרשרת מוזהבת עם עלה על הקצה תלויה על הצוואר.
הרמתי את השרשרת והסתכלתי בה מקרוב. הפכתי אותה ועל החלק
האחורי היו חרוטים פנים. פנים שהיו חרוטים יותר במוחי מאשר על
המתכת.
הפנים של הפיה, נערת חלומותי.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
"אז למה לי
פוליטיקה
עכשיו?"

אדולף.


תרומה לבמה




בבמה מאז 1/8/03 19:34
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
ליאו צינמן

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה