היא מכה בנו ביחד, ככה אתה מוצא אותה תמיד מעליך
היא השולטת, אתה זה שנכנע לגחמותיה
וגם אם אתה יודע שתמיד תפסיד והיא תמיד תשלוט בך
אתה לוקח את הסיכון, מתחשב בתוצאות ומפסיד בכבוד
אתה מבין את הסיסמא הזאת שמה שעוד לא קיבלת תקבל בעתיד
בשבילך הרי העולם הוא במה
ובשבילה אתה סתם צעצוע
הרגש סוחף אותך למקומות אחרים שאליהם לא הגעת
בכתיבה אתה נוזל לתוך צנצנת של דם שבשבילה שמרת
למקרה שהיא תחלה או משהו
שתוכל להגיד לה שהצלת אותה ואז היא תיפול לרגליך
זה לא יקרה אתה כבר יודע
אתה ממשיך לחלום, בוכה עליה
שומע פינק-פלויד ברקע - על "תקוות גדולות" תמיד חלמת
הלחן נכנס לך ללב, אתה מתחיל לדמוע מהנשמה
ושוב אתה נזכר בה - האהבה הראשונה.
אתה מתגעגע לשליטה שלה עליך
אתה מוצא את עצמך כמו כלב תוהה שלא מוצא את הדרך הביתה.
"יש בך רעב פנימי שלא סיפקת" כך שר הסולן
הוא מתהפך בקבר כשהוא רואה עד כמה הוא צדק
וכמו אלוהים הוא צוחק עליך, איך שבגללה אתה נשחק
ואפילו שאתה לא מאמין בה, באהבה הראשונה
אתה ממשיך לנסות למצוא אותה
שתשלוט עליך, שתבכה בלעדייך
שתתגעגע אליך, שתסבול מול עיניך.
אם היית יכול עכשיו לצאת החוצה ולצעוק לה שתבוא
אם היית יכול לכתוב לה מכתב שיביא אותה לפה
אין לך כתובת, אין לך סימן
רק שריטה קרוב ללב
היא לא כאן.