אז יש לך חבר חדש עכשיו ואולי כבר נפרדת ממנו. סיפרת לי שהוא
חייל בצנחנים, מאוד קרבי. ואולי היו אלה "יודעי דבר", שדרכם
הגיעה אליי הרכילות המכשפת. מש"קית ת"ש שלי, רק רציתי שתקשיבי
לכל בעיותיי. אני יודע שאת היחידה שתבין כי לך יש את אותן
הבעיות בדיוק.
"היא משתכרת בבסיס..."
את רחוקה ממני ומתרחקת עוד יותר. אני זוכר בערגה את השיחה
ההיא. את בודאי כבר לא. נשענו שם על המכונית, צופים בכוכבים.
את עישנת סיגריה, מביטה בי במבט הזה שלך. מבט עצוב כל כך, אך
גם מהורהר. אני יודע שבחנת אותי והעדפת לשמור לעצמך כמה
מחשבות. את התרופה שלי, אני יודע זאת בודאות. גם בהזיות. גם
במציאות. הריח, הריח יכול לשגע בנאדם. בכל פעם שאני נזכר בריח
שלך נחיריי מתרחבים, גופי הופך לחלש ואני אוחז במיטה בעודי
נופל, יודע שלא תהיי שם על מנת להציל אותי. אני לא יודע מתי
אראה אותך שוב, אבל בדמיוני את עומדת מולי. מחכה לשיר המושלם
שייכתב רק בשבילך. לא, אני לא אוכל לכתוב אותו. אני איני מסוגל
להביע דבר כשאת בקרבתי, כאילו מבקש שכל תשומת הלב תינתן לך.
אבל נמאס לי כבר מזה. כי לך יש אלכוהול וסגריות ואת העולם
הפרטי שלך. וגם לי יש אלכוהול וסגריות אם ארצה.
אבל העולם הפרטי שלי חרב בלעדייך.