בעת החדשה הסייבר נעשה המקום למפגש "חברתי".
נוצרות קהיליות, חברויות, אהבות, שנאות, דיונים
מעמיקים, שיחות רדודות ועוד.
כל מה שהחושים והרגשות האנושיים יודעים ליצור
בצורה סוציאלית מוחשית נעשים היום דרך התווך
הא- סוציאלי וה"אל חושי" (כל הזכויות שמורות) הזה.

לדעתי השימוש בסייבר החשוך ריגשית כמייצר קשרים
בין אנשים על רקע וירטואלי  ייגרום
איפשהו בהמשך התהליך האבולוציוני שלנו
לכמה מחושינו הטבעיים,
שעשו אותנו אנושיים, להתנוון.
כך על חשבון  המבט, השמיעה, הריח, הליקוק, הדיבור, הליטוף
ושאר חושים חושניים
יקבלו אצבעות הידיים את הדגש בהמשך
ההתפתחות האבולוציונית הסייברית של האדם.
מה שיגרום לכפות ידנו להפוך לרבי אצבעות מפותלות,
משהו כמספר האותיות על המקלדת שיהיה
נוח להקליד במהירות הפס הרחב. :))

כל ההקדמה האפוקליפטית הזאת
באה בעקבות חוויה מתסכלת בסייבריה שכתבתי
בלנסות להרגיש מי
עומדת מהצד השני של החושך הוירטואלי.

סיפור על אהבה וחושך.
באמת חשוך כאן מבחינה מסויימת
אני כמו עיוור ריגשי המגשש
את דרכו אליך דרך האיסיקיו הקר והאל חושי.
אין שום קשר, עין או מבט
קריאת שפתיים או תנועת גוף
לכאן או לשם,
שדות מגנטיים לחיוב או לשלילה
בין אחד לשניה,
האינטרנט זה שדה קרח להכיר בחורה
גם ללא מטרה...