די, נמאס כבר,
כי אני הוא החומר הצייתן בידייך.
די, נמאס כבר,
מבזה ומייצגת את עמך בשקרייך.
את הנבחרת,
ואני בחרתי בך פעם.
מתעלמת, לא זוכרת,
ואני רק מטריד.

די, נמאס כבר,
פורים כבר עבר, המסיכה על פנייך.
די, נמאס כבר,
הצבע עדיין מאדים לחייך.
את מתפוררת,
ושוכחת לסלול איזו דרך.
נאבקת ונלחמת,
על כסא ותפקיד.

די, נמאס כבר,
העולם גם צוחק, שלוה קפואה על פנייך.
די, נמאס כבר,
כי אחי שלחם, נפל כאוב על שדותייך.
את, הנלחמת על כסא ותפקיד,
מתעלמת, משקרת,
ואני שוב מטריד.

די, נגמר כבר,
הייתי החומר הצייתן בידייך.
די, נגמר כבר,
ואני המפלצת שעיצבת בידייך.
את הנדהמת,
ואני השולף ציפורניים.
מפחדת,
רועדת,
ואני המצליף.