האם זה ייתכן? האם איבדתי את המוזה שלי? הרי אומרים "כשמאושרים
לא כותבים שירה". אני לא אומרת חס וחלילה שאני מאושרת, הרי רק
אתמול שכבתי במיטה הזאת ובכיתי את נשמתי, נפנפתי את החברה הכי
טובה שלי, ומחר אני כנראה אכשל בבגרות בספרות. אז מה זה כבר
יכול להיות?

הבחנתי בזה כבר אתמול, בתוך כל היום הנורא הזה. הכאב הצורב
ה... שורף.... נו, זה שמרגיש כאילו מישהו קרע לי את הלב ומנסים
עכשיו לתפור אותו בחזרה רק בלי החוט, כך שיוצא שזה רק דוקר -
נעלם.
במקומו יש רק כאב מעומעם כזה, יותר כמו סימן כחול. וזה בהחלט
לא מספיק.

אהבתי לכתוב מתוך הקרע. זה תמיד זרם והתחבר, וגם אם זה היה
יוצא גרוע זה היה בסדר, כי זה נכתב ממעמקי הקרע. אבל עכשיו -
עכשיו אני מוחקת, ומארגנת, ואם זה ייצא גרוע, אז אין לי
תירוץ.

אז אולי פשוט כדאי שאני אפסיק. אתן לסימן הכחול להעלם ואכתוב
מתוך הקרע הבא.







22.6.2003