ואם אני רוצה?
אם אני בתור בן אדם בוגר בן 23 רוצה להתעצבן מכזה דבר פעוט?
לא עברתי את הטסט. השלישי. בהתחלה באמת שזה היה שטויות. מה היה
אכפת לי? לכל החברים שלי היה רישיון, לא הרגשתי שזה דחוף לי
מידי. אבל עכשיו... אני בן 23! נכון, זה עדיין דבר פעוט, אני
עדיין לא מייחס לזה חשיבות גדולה כל כך, אני לא אידיוט,
התבגרתי. זה רק רישיון נהיגה. אבל כבר טסט שלישי, 56 שיעורים,
ואני לא רואה את הסוף שלהם. אני שורף את כל הכסף שאני מרוויח
בעבודה (ואני לא מרוויח הרבה בתור ברמן) על שיעורי נהיגה,
בקושי יוצא, מוציא על כולם את העצבים שלי ונמאס לי כבר מלהסתכל
על עצמי במראה! אין לי חיים יותר. זו נהייתה המטרה והשאיפה
היחידה. להשיג רשיון. ויפה שעה אחת קודם. אפילו שעתיים. אימא
שלי אומרת שאני צריך ללכת לפסיכולוג, שאני נהיה אובססיבי. מה
אובססיבי? מה רע בבחור שרוצה רישיון נהיגה? אני ושירי, החברה
שלי, רבים כל היום. אני מוציא עליה את כל העצבים שאני צובר
בשיעורי נהיגה. אחרי טסטים, אני בכלל בלתי נסבל. היא אומרת שאם
אני ממשיך ככה, אנחנו נפרדים. מאיימת עליי. הפוסטמה הזאת
מאיימת עליי. שתיפרד ממני! אני לא צריך אותה. אני צריך רק את
הרישיון נהיגה. היא עוד תתחנן לחזור אליי.

אני כבר עוד מעט בן 24. נכשלתי בטסט שישי. הפסקתי לספור את
שיעורי הנהיגה. אני עובד כמו מטורף. כל הכסף הולך על שיעורי
נהיגה וטסטים. המורה שלי מפחד להגיש אותי לטסטים כי אני נכשל
כל הזמן, ואת העצבים מוציא עליו. אני ושירי החלטנו להתחתן,
לקבל קצת יציבות. לפני חודש היא צעקה עליי שהרשיון יותר חשוב
לי מהחתונה וממנה. היא הייתה חייבת לבוא עם זה יומיים אחרי
שנכשלתי בטסט...  את הצעקות שלנו שמעו עד אלנבי. אנחנו גרים
בארלוזורוב פינת אבן גבירול. רתחתי עליה מזעם. נפרדנו. עברתי
בחזרה להורים שלי. ואני עדיין לא מקבל רישיון נהיגה. אימא
מכריחה אותי ללכת לפסיכולוג פעם בשבוע. זה התנאי שלי, אם אני
רוצה להמשיך לגור בבית. הדוקטור לא עוזר במיוחד. שואל אותי
שאלות מטופשות. אני נחמד, עונה על השאלות, והוא ואימא מרוצים.

את החשבון, היא משלמת.
ואם אני רוצה להתעצבן מזה? אין לי רישיון נהיגה, ואני מוותר על
הרעיון. ואני רוצה לכעוס! אני רוצה לצעוק ולצרוח ולבעוט בקיר
ולשבור את הרגל שלי עם מחבט בייסבול ולזרוק את הפלאפון לפח כדי
שהמזכירה של הפסיכולוג לא תתקשר לקבוע לי עוד תור. אני רוצה
לשבת בשסק על הבר ולשתות קוקטיילים כל הלילה. אני רוצה לזיין
בחורות כמו מטורף. פיצוי על חמש שנים של מונוגמיה.
אני רוצה לאכול בננה ולזרוק את הקליפה מהגג של הבניין שלי. אני
רוצה להדליק סיגריה מול הפנים של אבא שלי ולזרוק לו בפרצוף
שאני מעשן מגיל 15. אני רוצה לקחת את ההאמר שהוא קנה לי ולקרוע
את כביש הערבה. בלי רישיון. אני רוצה להתגרות בגורל שלי.

אני בן 26 עכשיו. התפכחות. נרגעתי קצת בשנתיים האחרונות. אחרי
שנכשלתי בטסט השביעי ירדתי לסיני. שכבתי בחושות חודשיים.
התחברתי עם בדואים נחמדים. כן, עישנתי המון סמים.
הכרתי את אלין. בחורה מדהימה בת  24 מגרמניה. פתחה לי את
העיניים. אני מאוהב בה עד מעל הראש. יש לנו תאומים, סיני וים.
גם בהם אני מאוהב עד מעל הראש. אנחנו גרים בדבלין בדירת ארבעה
חדרים. אלין מעצבת פנים. אני פתחתי באר, דרייבינג. לא, אנחנו
לא נשואים. שותפים לחיים. מאוד פוליטקלי קורקט. יש לי רשיון
נהיגה כבר שמונה חודשים, עברתי בטסט תשיעי.
עכשיו אני מבין שהכישלון שלי בשבעה טסטים שינה לי את החיים.
איך השתגעתי מהרישיון הזה לפני שלוש שנים... אני לא יודע עד
עכשיו מי שינה לי את הפרספקטיבה. האוויר של המדבר, או אלין.
השמועה נכונה. המדבר מנקה את הראש...
אל תספרו לה, אבל אני עדיין מת לשבור משהו, כבר שנתיים שאני
רוצה. לא מקבל את הסיפוק ואת הפירוק לעצבים שלי. זעם עצור כבר
שלוש שנים. ואני לא מחשיב את הצבא, אלוהים יודע כמה חרא אכלתי
שם. בא לי לרסק משהו, לבעוט, לצרוח.


אמצע הלילה, הלכתי למטבח וריסקתי סט שלם של צלחות על הרצפה.
הערתי את אלין והתאומים התחילו לצרוח, אבל וואו!!! זה היה
משחרר! לזה בדיוק חיכיתי כל הזמן הזה. והכל בגלל רישיון
מסריח...