פעם, לפני הרבה שנים בזמנים שבני האלוהים הסתובבו בעולם, לא
הייתי סגול. באותה התקופה הייתי פרח אפרורי ושפוף שחי בפינת
בביצה קטנה ושכוחת אל. ערב אחד עבר לידי פרח צבעוני ויפיפה,
וכשראה אותי היפיוף נדהם ואמר: "כדי להצליח בביצה אסור להיות
מכוער! חוץ מזה, איך אפשר שיהיו לך שבעה עלי כותרת, זה לא
טבעי!". לו היו שישה עלי כותרת אדומים המקושטים במלמלות, ופסים
זוהרים בגוונים של אולטרה, ומתוך הגביע שלו יצאו שלושה שרביטים
לבנים וצחים עם אבקנים כתומים וזוהרים, שהזמינו חרקים מכל
המינים ללגום מהצוף שבו.

"הוא כל כך יפה!", אמרתי לעצמי. "הלוואי והייתי יפה כמוהו".

מר צבעוני השחצן, עצר לידי בטעות. הייתי הפרח הכי מכוער ומשעמם
בביצה, כזה, שהצפרדעים הטילו לידו את כל הביצים שלהם, כי ידעו
שכאן אפילו הטורף הערמומי ביותר לא יחפש. הוא עצר לידי ממש
במקרה! והיה צריך לעשות את מה שפרח צריך לעשות לפעמים...

אתם יודעים... כן, גם אנחנו הפרחים צריכים לשחרר לפעמים לחץ.
אני לא יודע למה, אולי זה המים המינרלים שמבעבעים כאן בביצה,
אולי זה ריח האבקנים של הצמחים האסורים שגדלים כאן בפראות
ואולי זה בגלל מה שציפורי הברזל הרועשות מרססות נגד זחלי
היתושים.

בתקופה ההיא של השנה כשפרחנו בשיא תפארתנו, כשכל נחילי הדבורים
והחרקים חגגו את ריקודי החושניות והתחדשות שלהם, היינו צריכים
להשתחרר מעודפי נוזלים. הדבורים והנמלים קראו לזה צוף, דבש
ושאר שמות קוד... אני קראתי לזה פשוט שתן!

בכל מקרה, באותו ערב ירח מלא, היפיוף של הביצה עבר לידי, והוא
עצר לשחרר עודפים. "חוקים פשוטים של היצע וביקוש" אמר בבוז
בעודו מתיז יתרות צוף מסביבי. "כשאין לך צוף זמין, יעמדו אצלך
כולם בתור, ברשימת ההמתנה. זה מאד בריא ליצור ציפייה ומתח, ורק
אחת לכמה זמן, לא יותר מדי - לספק להם את הסחורה. אבל, לך זה
לא משנה" הוא אמר לי. "עם איך שאתה נראה, אף חרק לא יתקרב
אליך. פלא שאתה מצליח להעביר את האבקנים שלך לצמחים הניקביים.
פלא שאתה שורד ומתרבה." אמר והלך.

אז מה אם אני נמוך, מכוער ואפור. אז מה אם אף צמח אחר לא מחפש
את קירבתי ואז מה עם אין הרבה חרקים הצובאים על פתחי. מספיק לי
ששבט הנמלים האדומות מכיר את תכונותיי ודואג להעברת האבקנים
ביני ובין בנות זוגי. באיזה זכות יש לו ליפיוף ללעוג לי על
שאין לי חברים ושאף אחד לא מתרשם מתכונותיי. חשבתי ונעצבתי
ללבי.

ובעודי שפוף ובוהה בפני המים שבביצה, הופיע לידי צפרדע כחולה
עם עור חלק. "צפרדע כחולה?!" שאלתי את עצמי. איזה מן צפרדע
מצחיקה! מעולם לא שמעתי ובטח שלא ראיתי כזו!
"הלו" אמרתי לה, "תגיד מאיפה הגעת?" הצפרדע הביטה בי ופניה
קרנו.
"הנה אתה!" צהלה. "אני מחפשת אותך כבר כמה חודשים טובים!"
"על מה אתה מדברת?" שאלתי.

"אני הצפרדע כחולי", הציגה את עצמה. "אני וכל בני הגזע שלי
חולים במחלה מאד נדירה, ואנחנו עלולים למות בליל הירח המלא
הבא. פנינו לקוסם הלבן שיתן לנו עיצה, והוא אמר לנו שאם נלגום
מהצוף שלך, נחלים מהמחלה ונשרוד. התהייה מוכן לעזור לנו?"

נורא הופתעתי, "את לא מתבלבלת ביני ובין פרח אחר?" שאלתי.
"לא." ענתה הצפרדע. הקוסם תיאר לי אותך במדויק. הוא אמר לי
שיהיו לך שבע עלי כותרת, תהיה בצבע אפור ומעט שפוף. אני לא
מכיר עוד שום פרח בעולם שמתאים לתיאור הזה יותר ממך".
"תראי" אמרתי לצפרדע. "הרבה מאוד נמלים לגמו מהצוף הזה ומעולם
לא קרה להן כלום. אני חושב שיש כאן טעות."
"אם הגעתי כבר עד לכאן." אמרה הצפרדע בנחישות "אז כדאי שלפחות
אלגום מהצוף. אני מאמינה וסומכת על הקוסם הלבן."

והיא לגמה. ולנגד עיניי התחולל מראה מופלא. הצפרדע מצמצה מעט
בעיניה, נרדמה, ואט, אט החל צבע עורה להשתנות. עורה הפך
למחוספס וקיבל  צבע ירקרק עם נקודות טורקיז.
כשהתעוררה למחרת, היא לא האמינה למראה עיניה ולתחושותיה. היא
שמחה וביקשה לקבל עוד מהצוף כדי לתת גם לשאר הצפרדעים שמסוגה.

נתתי לה כמה שהיה, ואמרתי "עכשיו, צריך גם לשנות לך את השם".
"אתה צודק!" היא ענתה ובלי לחשוב פעמיים אמרה "קיזי! שמי מהיום
והלאה יהיה קיזי - שזה על שם נקודות הטורקיז שעל גבי" ולפני
שהלכה שאלה "אפשר לשאול אותך שאלה אישית?"
"כן" אמרתי נבוך ומופתע.
"למה אתה כל כך שפוף, נחבא ואפור? בתור פרח הקסם הנפלא ביותר
בעולם, היית יכול להיראות ולהיות כל מה שאתה רוצה. למה אתה
כזה?"
הבטתי בה מבויש ובשקט שאלתי "מה, את מתכוונת להגיד לי שאני
יכול להיות מה ואיך שאני רק רוצה?"
"בטח!" ענתה הצפרדע "עם כוחות פלא כמו שיש לך, למה אתה לא
משתמש בזה בשביל עצמך?"
"אף פעם לא חשבתי שאני יכול להשתנות" אמרתי.
"שינוי קורה כל הזמן וקורה מאד מהר." אמרה הצפרדע קיזי. "רק
שאנחנו לא מאמינים שאנחנו יכולים לרתום את המוח שלנו לצורך
השינוי שמתאים לנו."

"אני לא מבין" אמרתי לצפרדע.
"אנחנו כל הזמן לומדים להתאים עצמנו לכל מני דברים. כל אירוע
חדש יוצר שינוי במוח שלנו. למשל, כל אחד יכול, בכל זמן נתון,
להתחיל ולפחד ממשהו - כמו באירוע הלם. זו למידה. אבל, כשאנחנו
באים ללמוד דברים שאנחנו רוצים וחושבים שיעזרו לנו להתפתח -
אנחנו נתקלים בחוסר אמון פנימי."

"אבל, את בעצמך השתנית רק אחרי ששתית מהצוף שלי" אמרתי.
"כן, אבל לא הייתי משתנה אם לא הייתי חושבת שהצוף ישנה אותי.
כלומר, רק משום שחשבתי שהצוף ישנה אותי - נפתחתי לשינוי - והוא
התרחש. אם לא הייתי חושב על זה כמו, אולי הנמלים, לא היה קורה
כלום. המפתח נמצא בדרך בה אנחנו חושבים."

"איך את יודעת?"
הצפרדע השתהתה לרגע ואז אמרה "הקוסם הלבן סיפר לי על זה."
ומיד, לפני ששאלתי אותה איך עושים את זה, המשיכה: "תשמע, אני
חייבת ללכת. תודה לך!".
"ותודה גם לך!" אמרתי.

ואחרי שהצפרדע הלכה, הרהרתי קצת והחלטתי ללגום מהצוף של עצמי.
אך לפני כן אמרתי לעצמי שהייתי רוצה להיות מסוגל ללמוד איך
להיות הפרח היפה ביותר בעולם, החכם ביותר בעולם והמוצלח והעשיר
ביותר בעולם. אני רוצה ללמוד איך לעזור לכל מי שצריך, ולדעת
איך ללמד את כל מי שירצה לאהוב את החיים, להעריך את יכולותיו
ולדעת לתרום את חלקו בעולם, ולגמתי מהצוף.

נרדמתי, וכשהתעוררתי רכן מעלי אחד מבני האלוהים ואמר: "וואו
מירבי, בואי ותראי את הפרח הזה, הוא נורא יוצא דופן!"
"אולי אני יוצא דופן," אמרתי בכעס "אבל מעולם לא אמרתי שאני לא
יוצא מהכלל!" הוספתי בטון נחוש והופתעתי גם מנחישות שבי וגם
מזה שצבעי השתנה לסגול.

בני האלוהים החליטו לבדוק את טיבי וגילו תכונות מרפא בצוף שלי.
הם גם גילו תכונות המעצימות את יכולות הלימוד, הזיכרון והמיקוד
בעלים שלי. וגילו שניתן להזין את הגוף, לחזקו ולפתחו באופן
המושלם ביותר מהפקעות שלי.

ובזמן שהם אספו אותי אליהם ופיזרו אותי בכל קצוות תבל לעזור,
להבריא וללמד את חבריהם, הפרח היפיוף נשאר בביצה עם החרקים.