סופות הסהר קוראות:
"ישנו בעומק הנהר?"
ותצלול בחנק תרועות
ותפרום כל-קמטי פניה לפני השער
וקול בכיה נוהה, דק ואטום:
מבטו - דוהה וראשו - מותר.
ותיסוב בכל מילוט-אבן
בקושי-תנועה, היא ויחידה.
ליבה כבד ומלא חרון
וידיה שומטות. אך בקול צעקה
תניח אותו על ראשה - ויצא ברון.
יישרה רגליה - ונשמה
ונמנעה משכחה.
אלומות השמש טופחות:
"אל תעשיהו יתום!"
ותחנוק כל פולש ותקלע טורף
תשמע כפיר אורב על-עץ
ונחש חומד בעמק,
והוא עד בימינה ואבן-קלע בשמאלה.
חשבה לנוס עד אין-קץ
אך הקיץ הסהר ונפל הבן
ותביט על בטנו הפועה
שומעת את חנק לבבו
ובקול גסיסתו האחרון ישאל:
"האם הנקת?" |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.