רועי-לי עמית / פרי תשוקתו |
במשחק שהפסדתי מראש.
יגוני הוא שאין בעולם בן אדם
שיבין, שירצה, לא יגע.
הוא נראה כל כך טוב,
מחייך ובטוח,
לא חשבתי שהוא,
יביאני עד קץ.
מגעו על עורי
צורב כמו חתך
נשימתו באפי,
לא תחדל לעולם,
לשונו בתוך פי
מבחילה עד כאב,
וגופו בתוכי,
הפכני לאם.
יצור מכוער יוולד
לאם מתה,
פרי תשוקתו,
יכוסה בדמי.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|