אותן הגיות דוהרות אליי
אני רוצה בהן
אך הן כובלות אותי
בחבלי פשתן טמא
כמגע אצבעותיך
מאחורי חומת הכפר
כאותה התרוצצות עיניים
תוך גן עדן מדומה
של מבטים.
אני יודעת שאני שוקעת
גם יודעת לאן
אך זו מן שקיעה שלווה
אינה הדרדרות מראש הר
ואינה נפילה אל עומק תהום
היא איטית
נינוחה.
אני חשה אחרת.
אני מתביישת
לשוב אליך. | 
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.