מילים.
הכוח שבשפה.
מילים בצירוף עם שפת הגוף והמימיקה שלנו הם השפה שלנו, כבני
אדם.
כך אנו מתקשרים עם העולם שמסביבינו, כך אנו מעבירים מידע, זהו
הפלט שלנו.
אך קיים המחסום הזה, המחסום שאיני מכיר עדיין אדם שהצליח לעבור
אותו, לבטל אותו.
מחסום השפה,
אותו מחסום שמונע מאיתנו להעביר לסביבה את מלא האינפורמציה,
אנו מנסים להעביר אותה, אך תמיד יהיה כשל, משהו שלא בא לידי
ביטוי מספק.
האדם האחר ונניח שקלט את הכל, לא יבין את הכל, איך יכל הוא?
אין לו את ההבנה שלנו.
ההבנה היא אישית.
ולכן מה שנבין בקשר לכל דבר, אפילו אם אותו דבר הוא אנחנו
ובשרנו לעולם לא יובן באותה הדרך.
ההבנה היא אישית.
אך בכל מקום שנטרח לבדוק נראה אנשים ואפילו בתוך מחשבתינו אנו
הבנות שאינן שלנו,
הבנות ששמענו ושאספנו ללא בדיקה אלא פשוט קיבלנו כנכונות ללא
סייג, הבנות  שאפילו אם הן שלנו ובמיוחד אלו שהוכיחו את עצמן
שוב ושוב בעבר הפסקנו לבדוק, הפסקנו לשאול "האם זה נכון?".
הנכון מתקיים אך ורק לעכשיו ולא לשום זמן אחר.
אנו הופכים את עצמינו אט- אט לפילי ענק הקשורים בחבל דק ליתד
קטנה באדמה.
אנו קושרים עצמינו לשקר,
שקר שחזק בדיוק כמונו,
משום שאנו יצרנו אותו,
ובגלל שפעם מתישהו אצל מישהו הוא, אותו השקר, היה נכון.
וזה השקר.