באמצע לילות של פברואר הזה
כבר אין מילים פשוטות
וספלים עם שוקו חם שמונחים על אדן החלון
כבר אין מיטה מוצעת
אין בגדים ספוגי טל
נשמטים לאיטם
על שטיח רחב

אין אוהבים מתלחשים
בעדינות כזאת
שלא נקרעת

בחדרי מנורת שולחן שלא נכבית
אותי שניצבת תחתיה
כפסל חרסינה מסונוור
מתבוננת בחוסר עניין ועייפה מלפתור
מהמרפסת נפרש לו נוף ליילי נוצץ
עברו שנים מאז היה לי מוכר כל כך

כל דבר יקר בסוף נעטף
במין נוסטלגיה קצרה ולא מובנת
כמו צליל בודד שחומק אלי עכשיו
ממנגינה שצרמה לי
ופתאום כל כך נוגעת

מאז עברו הרבה לילות
ואינני נושמת כפי שהייתי פעם
אינני רואה ושומעת את אותם הדברים
שעשו את דרכי לפשוטה יותר
מזאת עכשיו

אך אינני מצטערת כי
חליתי בבדידות כזאת שנעימה לפעמים
ונותנת לי להכיר ילדה
שלא הכרתי מעולם


באמצע לילות של פברואר הזה אני קורנת
מעצב
תחת מנורת השולחן הלבנה
יושבת שקטה,
ומדביקה את סדקי הלב הפתוחים
עם הדמעות שזולגות ממילותיי

ואתה לא יודע
ולא תדע לעולם
את הילדה השקטה
שנולדה
אחרי
שהלכת.