היום האחרון ללימודים.

"נו פליייייזז עדידוש' את חייבת לבוא! פליז, מה נעשה שם
בלעדייך?! את יודעת שבלעדייך אנחנו כבר לא שווים כלום?" תפסתם
אותי באמצעו של מסע שיכנועים סוער- אני מנסה לשכנע את עדי
החברה הכי הכי טובה שלי, לבוא איתנו לים. היום זה היום האחרון
ללימודים ומי שלא הולך לים לא שווה כלום...
"אויש נו באמת, אין לי כוח וחוצמזה לא בא לי לראות את כולם
עכשיו, אין לי זין, וגם חם..." היא עונה לי בקול מתפנק.
"נו ברור שחם זה קיץ את יודעת בקיץ חם בדרך כלל!!, נווו עדי
פליז פליייז פליזזז...זה היום האחרון ללימודים, זהו! אנחנו
חייבות ללכת!" אני אומרת בהחלטיות.
"אוישש, נו מה את משחקת אותה תמימה ענבל, את יודעת טוב מאוווד
שהוא יהיה שם ובגלל זה את רוצה ללכת! אז אל תעשי לי ת'פוזות
שלך עכשיו" היא אומר לי בחיוך
"מה? מי יהיה שם? אהה...הוא. אממ אוליייי" אני מנסה כמה
שאפשר חחחח ממש, כאילו שהיא לא תגלה
"ענבלללל... !" היא מסתכלת עליי ארוכות "עדיייייי" אני מסתכלת
עלייה בעיניי כלבלב מתחננות "פליייייייייייייייז".
"נו, טוב... בואי נלך, מה לא עושים בשביל חברה טובה?" היא
מסתכלת עליי ונותנת לי חיבוק ענקי "אבל שלא תתחילי עם השטויות
שלך שוב ותגידי שהוא רוצה אותי, כי זה בולשיט ואת יודעת את
זה!" היא מצווה עליי.
"טוב טוב... רק בואי נלך כבר, מחכים לנו" אני אומרת גוררת אותה
לאוטו.

הגענו לים, ותפסנו לנו פינה, זה היה ברור שכל מי שיבוא ומכיר
אותנו יבוא לשבת סביבנו והפינה הקטנה הזו תהפוך עד מהרה
למיני-פארטי.
"טוב את באה לסיבוב?" אני שואלת את עדי ומסדרת את הבגד ים
שלי.
"נו בטח, עוד לא ראית אותו?" היא קמה גם היא מהכיסא נוח,
מסדרת את משקפי השמש שלה
"לא עוד לא, ואני בכלל לא מחפשת אותו, סתם בא לי להסתובב
לראות אנשים" אני עונה לה
"כההה, בטח."
התחלנו ללכת הלוך- חזור לאורך החוף. מספיקות להעיף משו כמו אלף
ואחד ערסים מגעילים שחושבים שניפול לרגליהם בשנייה שהם יפצו פה
למרות שבכלל עדיף שהם יסתמו ת'פה שלהם.
רוב השיחה שלנו התנהלה עליו כמובן, "נו באמת ענבל, את לא
חושבת שזה כבר מטומטם?! כמה זמן את כבר מתחמקת ממנו, זה לא
עוזר ואת יודעת את זה" אומרת לי עדי.
"עזבי, זה יעבור לי. וחוצמזה אמרתי לך כבר מליון פעם-הוא רוצה
אותך " אני עונה לה ונעצרת בכדי לומר שלום מאולץ ולאיזה אחד
שהפרצוף שלו מוכר לי לאללה, והשם שלו מעניין לי את ה...
ההוא מקבל נשיקה מאולצת, חיוף קטן מעדי ואנחנו ממשיכות
בדרכנו.
"את ממש מתנהגת כמו מטומטמת הוא לא רוצה אותי!! ו...זה יעבור
לך?! כהה... בטח! זה לא משנה כרגע כי... תראי תראי מי פה " היא
מודיעה לי בחגיגיות כאילו שאני לא שמה לב!
"מה קורה בנות?" הוא מתקרב אליינו, נותן לעדי נשיקה, ועובר
אליי... נותן לי נשיקה ענקית וחיבוק ארוך יואוו אלוהים שהרגע
הזה ימשך לעד הוא כל כך יפה, לובש בגד ים אדום ,בלי חולצה, עם
כובע אדום לבן. יואווו אני מתה עליו כל כך.

הוא. הוא זה עידן.
עידן זה זה שגורם ללב שלי לקפוץ בנג'י מאזור בית החזה את
התחתונים
עידן זה ההוא שכל פעם שמישהו מהחבר'ה שלנו מזכיר ת'שם שלו אני
נאלמת דום, הלב שלי מפסיק לתפקד כרגיל ומאיץ את המהירות שלו
למשו כמו 100 דפיקות לב בדקה.
עידן זה זה שגורם לי לגמגם כמו איזה טיפשה ואז אני פשוט לא
מדברת
דבר מאוד מאוד יוצא דופן אצלי, מאחר ולי יש הערה שנונה או
צינית על כל דבר שזז או לא זז
עידן- יפה, חכם, שווה, חמוד, מתוק, נפלא, עידן.

"טוב אני זזה לי להשתזף- עידן קח אותה להסתובב, אתה יודע שהיא
לא יכולה לשבת בשקט לשנייה" אומרת עדי וכבר מסתובבת חזרה את
החבר'ה שלנו בעוד שאני נותנת לה את המבט של אל תעזי לעזוב
אותי, אני אמות פה לבד, את לא יודעת מה את עושה לי, אני הורגת
אותך, לא אל תלכייי
טו לייט, היא כבר בדרך חזרה ואני נשארת שם תוקעת את המבט לגב
שלה - יופי!
"ענבל?... יאללה בואי לסיבוב, את שונאת להישאר במקום אחד לא?"
שואל אותי המושלם הזה אה אופס-עידן , ואני בכלל עוד לא קולטת
שאני איתו לבד
אאו קיי נראה לי שעכשיו קלטתי, הלב שלי דופק כמו אנ'לא יודעת
מה. או קיי עינבל-לנשום- תמיד לזכור לנשום
אנחנו מתחילים ללכת זה לצד זה טובלים את הרגליים במים ומנהלים
שיחה נחמדה כן ממש, יותר נכון הוא מספר לי על המסיבה ההיא שיש
מחר ואני שותקת- מקשיבה- ומהנהנת כשצריך... מזל שאני לא צריכה
לדבר אחרת היה פה בלאגן!!
הגענו לסוף הטיילת, לשובר גלים והתיישבנו על הסלעים "ענבל, אני
צריך לדבר איתך על משהו" עידן אומר לי ועוטה על פניו מבט רציני
אווו מיי גודדד הוא רוצה לספר לי על עדי! הוא רוצה את עדי!
ענבל תברחי!!!

אההה... פרט שולי עידן הוא הידיד הכי הכי הכי טוב שלי בכל
העולם כולו עד עצם היום הזה או לפחות עד עצם היום שבו הבנתי
שיש לי רגשות אליו. אני ועידן תמיד היינו מן ידידים מיוחדים
כאלו.
כאילו בחבר'ה שלנו אני ועידן תמיד היינו מסתדרים הכי טוב,
וכולם ידעו שאני ועידן זה קדוש!

וחזרה לסיפורנו:
"או קיי... דבר" אני אומרת לו ומתיישבת לידו
"אמממ עינבל,בזמן האחרון את ואני ממש אבל ממש התרחקנו, ואני לא
יודע אם שמת לב לזה. אבל זה מפריע לי נורא " הוא אמר לי, ותפס
חתיכת חול גדולה והחל לפורר אותה באצבעותיו או קיי הוא שם לב!
זה טוב או רע?!
"עידן, אני לא יודעת" אני עונה לו מנסה לייצב את הקול הרועד
שלי פאקינג שיט זה כאילו אני נוסעת על איזה טרקטור!!! מה
זה!?
"מה את לא יודעת, ענבל..." שטף הדיבור שלו הופסק בגלל איזה
צעקה של מישהי "אופהה אופהההההה תראו תראו עידן! מאמי מה
קורה?"
איזה כונפה! עידן קם כמו ילד טוב- תל אביב, אמר לכונפה
שלום-שלום, נתן לה נשיקה, מה היא בכלל שווה שהיא מקבלת ממנו
נשיקה?!, שאל אותה אם היא באה מחר למסיבה...ואמר לה שהוא חייב
לחזור ושהוא בשיחה חשובה. הכונפה אמרה יפה ביי ביי וחזרה
לחברותיה הכונפות בעודה "לוחשת" להן "מה הוא עושה איתה, מה
הנסיכה הולכת על ילדים בגילה? מה קרה נגמרו לצה"ל החיילים?!"
לא תודה לאל לא נגמרו החיילים בצה"ל, כונפה מטומטמת!
"אז... איפה היינו" עידן חוזר לנושא בזמן ששננו מתעלמים
מ'ההתלחשויות ' של הכונפות שמשיכו בדרכן הלוואי ותטבעו במים
הרדודים!
"אמרתי לך שאני לא יודעת..." אמרתי לו בשקט
"מה את לא יודעת?! בהתחלה חשבתי שזה בגלל שי (שי האקס המהמם
שלי, היינו יחד חודש וזה הספיק לי ת'נקיו וורי מאצ' ) אבל
נפרדתם, ואז חשבתי שזה הבגרויות אבל הנה זה כבר הסוף ושומדבר
לא השתנה את ממשיכה להתחמק ולהתרחק" הוא תופס אבן קטנה וזורק
אותה למים.
"עידן... אני לא יודעת על מה אתה מדבר" אני עונה לו מנסה לא
להסתכל עליו הוא כל כך יפהההה
"אל תשחקי לי אותה 'לא יודעת' מיסיס יש לי משהו לומר על כל
פיפס קטן , את יודעת טוב מאוד-ואת תגידי לי!" הוא מתעצבן...
ולא מוריד ממני את העיניים אתה לא מבין שאם אתה ממשיך ככה אני
עלולה עוד לצרפת אותך בלי מחשבה תחילה?!? תוריד ממני
ת'עיניים!!
"טוב עידן טובבב" לומר או לא?! טוב על החיים ועל המוותתתת
אני מתיישבת ומפנה את הראש מולו מנסה להסיט את השיער שלי אחורה
בצורה סקסית כזו (דבר שעשיתי כבר אלף פעמים רק שהפעם )- אני
מרגישה שאני מאבדת את שיווי המשקל שלי, איך לעזאזל מאבדים
שיווי משקל כשאת יושבת!?!? אצלי הכל אפשרי, ועוד שנייה
נופלת.
"בזמן האחרון אני מרגישה ש... ש... יש לי משו אלייך! לא יודעת
למה, לא יודעת איך יש לי משהו וזה!  ואני יודעת ש... עדי והכל
אבל מה אני יעשה..." אוווווווווווקיי מה הולך פה?! זה קורה?!
אני חולמת?
השפתיים של עידן נסגרות על שלי והלשון שלו מטיילת לי המעמקי
הפה כאילו היא נולדה שם.
נשיקה. ארוכה. כיפית!
"אמממ אפשר לדעת מה זה היה?" אחרי שהתנתקנו אחד מהשניה שאלתי
אותו
"זה היה מה שזה היה! " אמר בחיוך של איזה דוגמן למשחות שניים
"אבל...עדי..." אני מגמגמת שיט ממתי אני מגמגמת?! אני
"עדי?! חחח מאיפה הבאת את זה יא דפוקה! את יודעת טוב מאוד שעדי
ואני זה לא! " הוא עונה לי מסתכל עליי עם העיניים היפות האלו
שלו "את מבינה אותי?!" הוא שואל ותופס אותי לעוד נשיקה מדהימה
כזו.
נשיקה שבה זה רק אני והוא בעולם נו טוב בים , נשיקה מתוקה.
כמוהו.
"טוב בואי נחזור אליהם" הוא קם ונותן לי את היד, עוזר לי לקום
היי הוא לא עוזב את היד!!!! הלכנו חזרה אל החבר'ה שלנו יד
ביד ממתי אני נותנת יד למישהו?! נו טוב, תמיד יש פעם ראשונה
היינו שננו מאושרים.

כשחזרנו ישר עדי שאלה אותי "נו מה היה? איך היה? התנשקתם? אתם
יחד? איך הוא מנשק? נוו נוו ספררי כבר! את רואה ששומדבר פה לא
קשור אליי!!! סתומה אחת " טוב שאת לא מביאה לי פה חקירה של
השב"כ! "תרגעי ילדה, הכי יהיה טוב , הלילה עוד ארוך ואני אספר
לך הכלל הנחזור" אני עונה לה ומחייכת חיוך ענקי.
אני מאושרת. נקודה.