סצינה 1 - פנים. מסדרון הקומה העליונה, תיכון בן-צבי, קרית
אונו. לילה גשום וסוער.
=====
החבר'ה מסתתרים מאחורי אחד הקירות, ראשיהם מבצבצים מקצה הקיר
אחד מעל השני כאילו היו חבורת סקובי-דו. הם מסתכלים על טקס
החניכה של החברה החדשה בקובן - המורה החדשה בבית הספר.
מולם עומדים במעגל 5 אנשים בשכמיות, מכוסים לגמרי כך שרק
פיותיהם נראים באור המעומעם של בית הספר בשעות החשיכה. בצד
עומד המורה לספורט, מאיר, עסוק בלכרסם את זנבו הקריח.
חמשת האנשים לבושים במעטה לבן, דמות נמוכה אחת מחוץ למעגל
לבושה במעטה שחור. דמות נוספת במרכזו, לבושה בג'ינס אופנתי
וחוצלת כפתורים כחולה בהירה שנועדה לשרד רצינות.
הדמות השחורה מתווכחת עם אחת הדמויות הלבנות בלחישות:

כלכליה: "בסדר גמור שרון! אבל תדעי לך שזה לא נגמר כאן!"

שרון: (תוך כדי סידור הגלימה של גבה)
"כן, כן. טוב, בואו נמשיך עם זה? טל? את מוכנה חמודה?"

טל: (עומדת משועממת)
"כן נו! יאללה! אני מחכה כבר שעה כאילו!"

שרון: (במבט ציני מזלזל מחכה את שרון)
"כן נו! כן! יאללה כבר שעה!
טוב נו, גיורא, תתחיל לג'מג'ם אותה!"

המעגל מתחיל לשיר שיר של מריה קארי. תחילה בלחישות אך עוצמת
השירה מתגברת אט אט. כולם מלבד טוביה סגן המנהל שמזמזם את
המוסיקה של מלחמת הכוכבים במקום. נעים במקום מצד לצד, אי אפשר
להימנע מהדמיון למקהלת גוספל לא מוצלחת שלא יודעת לבחור לעצמה
את המוסיקה.
המעגל שמצוייר על הרצפה בגיר מתחיל לזהור. המצלמה מסתובבת סביב
המעגל, תחילה לאט ואז יותר ויותר מהר ככל שעולה ווליום השירה,
מתמקדת על רגלי המשתתפים. המוסיקה דרמתית, הולכת וגוברת על
קולות המשתתפים, הזימזום והשירה מתחזקים על לסוף קלימטי -
פתאום- שקט.
המצלמה חושפת את טל שעמדה במרכז המעגל, שכעת לובשת את אותה
גלימה לבנה כמו השאר.

טל: (מסתכלת על עצמה בהתפעלות)
"שיוא! גלימות זה כל כך באופנה כזה!
אני נראית מדהימה! טוב נו, אני תמיד נראית מדהימה הריי דא!
שיוא! כאילו... כאילו תודה חבר'ה!"

שרון: (מרוצה מעצמה)
"אין בעד מה. עכשיו קדימה, יש לנו עוד הרבה עבודה לעשות!
קרן, מה עוד על סדר היום?"

קרן: (שולפת פנקס ועפרון מהשרוול)
"הממם הממם המממם...  
סרטוט המעגל- צ'ק.
ברקים רעמים, סופות בלגנים- צ'ק.
לטפל בבעיית גניבת מהדקי הסיכות... גיורא הבטיח לא לעשות את
זה שוב. נכון גיורא? - צ'ק.  
לחנוך את טל, ברוכה הבאה חמודה- צ'ק.
מה נשאר... מה נשאר... .אהה! אנחנו צריכים להחליט אם השבוע
מטגנים את התלמידים בשמן עמוק, מקרימים אותם במיקרוגל או שזה
שבוע יפן שוב ואוכלים אותם טריים...
אגב, אני לא ממליצה - כמו שכולכם זוכרים, הרעלת הקיבה של שבוע
יפן האחרון שקיימנו לא הייתה נעימה!"

טוביה:
"טוב מי ידע שעור שמנוני של בני טיפש-עשרה לא מתעכל טוב! פעם
הבאה נדע."

שרון:
"אהה, ואם כבר אנחנו בנושא האוכל - אני רוצה לנזוף במאיר
(מצביעה באצבע מאשימה על האדם-עכבר שלעס את זנבו בפינה) על
העבודה הנוראית שהוא עושה עם התלמידים השנה...הבשר קשה נורא!
איזה שרירים נוראיים אתה מפתח עליהם השנה! מה זה? מה אתה מנסה
להרוג אותנו??
עכשיו, אני יודעת שאתה נהנה לענות את התלמידים בקפיצות מעל אש,
בריצות הימלטות במרתף בית הספר מפני אנשי זאב אימתנים - איגור
וסווטלנה המורים לפיסיקה  וכו'... אבל קצת התחשבות בבקשה!"

(בוז קולני מכל חברי המעגל, מאיר נראה המום, ממהר להוציא את
הזנב מפיו ולברוח להתחבא בפינה חשוכה)

שרון: "אוקיי, אז לגבי החטיפים... אני בעד להקרים... כבר הרבה
זמן לא הקרמנו. יש התנגדות?"

מישל: "האמת שאני דווקא בחשק למטוגן, אבל לא משנה, מה שבא
לך."

שרון: "הממם... נטגן קצת בשבוע הבא, בסדר חמודה? אין בעיה,
נדאג לך, אל תדאגי.
אוקיי, הישיבה נסגרה, אני אראה את כולכם מחר בבוקר. בסדר
ביי."

(המורים מורידים את הקפוצ'ונים ומתפזרים-
גיורא ושרון לשולחן הכיבוד, זוללים אצבעות אדם מקערה וטובלים
אותם בקערה אחרת על השולחן המלאה במה שנראה כרוטב ויניגרט, טל
וקרן נשארות במקום, קרן מספרת לטל על מתכון תלמיד בקארי שהיא
מצאה באינטרנט ומתה כבר לנסות, מישל מתחילה לכבות ולאסוף את
הנרות מהרצפה).

אלון: (עם מבט פרנואידי בעיניו)
"אהה, אז השבוע מטגנים אה? זה לא זמן טוב להיות תלמיד..."

יולנדה: "בלשון המעטה!"

עמית: "מה כלכיליה עשתה פה? ועוד בגלימה שחורה?"

יולנדה: "אולי היא באה לבקש מטל את המתכון שלה לתלמיד בקארי?"

(עמית ואלון מסתכלים עליה במבט מוזר)

עמית: "לא מצחיק."

אלון: "מה היא כבר יכולה לעשות פה איתם? היא בטח אחת מהם!"

עמית: "כלכיליה? המורה לערבית?"

יולנדה: "זה מסביר את זה!  זה מסביר את הכל!!!"

עמית: "מה? מה?? מה זה מסביר??"

יולנדה: "את ה- 95 שהיא נתנה לי במחצית קודמת!"
(מוזיקה דרמטית נשמעת ברקע)
"זה הוריד לי את כל הממוצע ל- 99.97!"

עמית:
"טוב... אז עוד מכשפה לסקול... מה זה משנה."

אלון: "מעניין איזה טעם יש לאצבעות האלה...  נראה טוב..."

(עמית מחטיף לאלון כאפת שטות לאחורי הראש)

אלון: "אוו!"

עמית: "טמבל.
יאללה! בוא נעוף מכאן לפני שישימו לב אלינו."

(השלושה נעלמים חזרה אל מאחורי הקיר ממנו בצבצו).


סצינה 2 - פנים. מסדרון הקומה הראשונה - מול חדר המורים, תיכון
בן-צבי, קרית אונו. שעות הלימודים.
=====
החבר'ה שוב מציצים מאחורי קיר, ראשיהם מבצבצים אחד מעל השני,
מסתכלים על דלת חדר המורים ועל התלמידים שנכנסים לשם ולעולם לא
יצאו.

אלון: "אוי נו! הדר?? אל תכנסי לשם!"

עמית:  (מכה באלון)
"תסתום אדיוט! אתה רוצה שיגלו אותנו?? אם שרון הזאת תראה אותנו
מציצים כאן אנחנו נגמור בשמן עמוק!"

יולדנה:
"האמת שזה תלמיד מוקרם השבוע."

אלון: "נו אבל רציתי להציע לה לצאת איתי מתישהו!"

יולנדה: "קצת מאוחר... (מצביע על דלת חדר המורים הנסגרת) היא
כבר בפנים."

אלון: "או מאן! היא כבר הרביעית היום!"

עמית: "כן... הייתי מצפה שאחרי נטע השמנה הזאת הם כבר
ישבעו...
כמה מקום יש להם במיקרוגל המסכן הזה??"

יולנדה: "אממם! זה מריח טוב!"

עמית: "זאת הדר, יולנדה."

יולנדה:
"אה... נכון....."

אלון: "היא תמיד הריחה טוב... חוץ מכשהיא חזרה מהצופים... ברר!
השילוב הזה של קומזיץ, זעה וסנדות, בע!"

עמית: "טוב, זהו! הגיע הזמן לעשות משהו! אני נכנס לראות מה
קורה שם!"

יולנדה: "מה אתה משוגע?? אתה לא תצא משם! אתה תגמור מוקרם!!"

אלון: "אהה יופי! עכשיו אתה נזכר? לא יכלת לעשות את זה לפני
שהדר נכנסה??"

(עמית מתיישר, מסדר את עצמו, מותח את החולצה והולך לדלת חדר
המורים. כשהוא מגיע לדלת היא נפתחת מעצמה ויד מושכת אותו
פנימה.)

עמית: (בצעקה)
"שרון, אה... היי! בדיוק חיפשתי או... אהה, מה את עושה?? תעזבי
אותי!
לא!! אני לא נכנס לתוך הדבר הזה! תעזבי!!!"

יולנדה: "בוא אלון! אנחנו חייבים להציל אותו!"

(אלון ויולנדה מתפרצים לחדר המורים בצורה הירואית, פתאום
עטויים בנשקים על גופם עם פניהם צבועות בפסים שחורים, אדומים
וירוקים בקומנדו סטייל.
יולנדה נראית כמו גרסה הולנדית ללארה קרופט ואלון נראה כמו
שוורצנגר תמני עם חליפת שרירים ענקית על ה- 165 גובה שלו).

יולנדה: "תעזבי אותו ועכשיו!"

(מישל מכוונת את הגיר שלה אל אלון, מתכוננת להטיל כישוף)

אלון: "אה! תזהרי לאן את מכוונת את הדבר הזה מישל! אף אחד לא
צריך להפגע!"

(מישל מפילה בטעות את הגיר לרצפה והוא נשבר לחצי, היא דוחפת את
המשקפיים במעלה האף עם חיוך גמלוני-מתנצל על פניה)

שרון: (למישל)
"או ממש יופי מישל! אחלה זמן לפשלות כאלה!"

יולנדה: "אוקי תני לי אותו שרון! אתם לא תאכלו את הפשוש שלי
(מחייכת חיוך אוהב אל עמית) לארוחת בוקר היום!"

שרון: "אהה, מי צריך את הפשוש שלך בכל מקרה? מלא שרירים וכאלה!
בשר סוג ג' יש עליו!"

(שרון דוחפת  את עמית הכפות  וחסום הפה ליולנדה)

גיורא: (עם גבינה צהובה מותכת שתקועה לו בזקן)
"עכשיו צאו מכאן ותנו לנו לסיים את המרק נטע המוקרם שלנו
בשקט?"

קרן: "אולי אתם רוצים קצת? יש לנו המון מרק נטע מוקרם... זה
מאוד מזין!"

(עמית מנענע את ראשו בבחילה ופחד)

יולנדה: "לא תודה, אולי אח"כ. אנחנו נתראה בכיתה!"

(אלון זורק פצצת עשן על הרצפה אל מול שרון והחברים נעלמים)



סצינה 3 - פנים. כיתת האם של י"ב 12, תיכון בן-צבי, קרית אונו.
תחילת שיעור שלישי.
=====
סוף ההפסקה הגדולה- מצלצל הפעמון.  
עמית ואלון נכנסים לכיתה בה יולנדה כבר יושבת בשורה הראשונה
ממש מול המורה.
כלכיליה נכנסת.

< הערת המחבר: בקטע זה, חלקים המסומנים ב-  נאמרים בערבית. >

כלכליה:
שלום תלמידים.

הכיתה:
שלום המורה.

כלכליה:
היום נלמד על מאכלים ערביים מסורתיים.

עמית: (שהתיישב לשולחן שלצד יולנדה ממלמל אליה)
"מעניין אם תלמידי תיכון זה מאכל ערבי מסורתי..."

(יולנדה מצחקקת)

כלכליה:
סליחה עמית? מה אמרת?
"כי זה נשמע נורא כמו עברית..."

עמית:
שאלתי אם תלמידים זה מאכל ערבי מסורתי.

כלכליה:
"מה? אין לי מושג על מה אתה מדבר!"
טוב! מאכלים ערביים מסורתיים...לבנה!

יולנדה: תפסיקי כבר את ההצגה שלך כלכליה! אנחנו יודעים בדיוק
מה אתם עושים שם בחדר מורים! אוכלים תלמידים, מקרימים...
מטגנים!
אנחנו יודעים הכל על המבצע הקטן שלכם ואנחנו גם יודעים שאת
המנהיגה שלו!!!

כלכליה: (לא מבינה מה יולנדה אמרה כי זה היה בערבית והיא לא
ממש מדברת ערבית)
מה? (מסתכלת על עמית בתמיהה)

עמית: כן! תפסיקי את ההצגה כלכליה! אנחנו "אהה.....איך
אומרים 'עלינו' בערבית?" (שואל את יולנדה).

יולנדה: עלינו.

עמית: כן! עלינו עלייך!

כלכליה: (במבט תומהה פוזל ומטופש)
"לא נו ברצינות, מה כרגע אמרתם? לא ממש הבנתי, זה היה ערבית
מידי."

עמית: "אמרנו שאנחנו יודעים מה קורה שם בחדר מורים ושאנחנו
יודעים שאת מנהלת את זה."

כלכליה: מה הולך בחדר מורים?

אלון: (מתעורר בתמיהה על מה כל הרעש ורואה שעמית ויולנדה
מתעמתים עם כלכליה)
"מה היא אמרה?"

יולנדה: "אל תדאג לזה חמוד, תחזור לישון."

אלון: "אוקי."

עמית: "את יודעת טוב מאוד מה הולך בחדר מורים! את יודעת יופי
למה תלמידים נכנסים לשם ולא יוצאים!"

כלכליה: "כן אה, הדר הזאת בטח עוד תעשה להם קלקול קיבה..."

עמית: "אהה! את רואה שאת יודעת?!"

יולנדה: עלינו עלייך.

אלון: "מה זה" עלינו עלייך?

יולנדה: "עלינו עלייך!"

אלון: "אהה, כן נו! עלינו עלייך!"

כלכליה: "לא לא לא! הבנתם את זה לגמרי לא נכון. אני לא מנהיגה
אותם! אויש נו... הכיתה משוחררת!"
אתם שלושתכם, תשארו ישובים!



סצינה 4 - פנים. טירתה של כלכליה המורה לערבית. תום יום
הלימוד.
=====

עמית: "מי היה מאמין... רק 20 דקות נסיעה ואנחנו מאחורי הקו
הירוק..."

יולנדה: "כן... המדינה ממש מתכווצת."

(עוצרים עם האוטו הקטן והישן מאוד של כלכליה בחניה של איזו
טירה רומנית ענקית סטייל דרקולה)

אלון: "אהה... את בטוחה שאת לא אחת מהבד גאיז?"

כלכליה: "מה, זה? לא, זה סתם אשליה עם קצת קסם. זו בעצם דירת
חדר + סלון. אנחנו גם בכלל לא אחרי הקו הירוק, אנחנו
ברעננה..."

יולנדה: "רעננה?? איך הגענו לרעננה? עברנו דרך גוש קטיף
הרי.... מה אנחנו עושים ברעננה?"

כלכליה: "אה, רק עשיתי איזה עיקוף קטן לקנות פיצוחים.
ואובכן, אם אנחנו רוצים שתלחמו בשרון ובמכשפות שלה אז כדאי
שנצייד אתכם בכלים המתאימים, לא?"

אלון: "מה, יתדות עץ וצלבים ושום כבר לא מספיקים?"

יולנדה: "זה בשביל ערפדים, אלון."

עמית: "כן נו, עם מכשפות זה יותר בכיוון של אבנים כדי לסקול
אותן ואגמים להטביע אותן בהם וכאלה."

כלכליה: "נו בחייך עמית, התקדמנו מאז!"

(כלכליה פותחת את דלת העץ הענקית של כניסת הטירה ומולה נראה
חדר פצפון כשהקיר המצהיב והסדוק הישר מול הדלת מחזיק עלין
חרבות ושאר נשקים קלאסיים).

כלכליה: "היום כבר יש לנו חרבות!"

יולנדה: "וואוו איזו התקדמות..."

(רואים את השלושה מתקרבים בהתלהבות אל קיר הנשקיה. עמית מוריד
ממנו חרב גדולה ובקפיצת עריכה הוא פתאום נראה בחלל חשוך ללא
גבולות, מואר מלמעלה, מתאמן בלי חולצה בנשקו החדש.
חותכים אל יולנדה ורואים אותה מורידה קרוס-בו (Cross Bow)
מהקיר ושמה על גבה את נרתיק החיצים, קפיצה לאותו חדר אך הפעם
זאת יולנדה שמתאמנת עם הנשק שלה, שולפת במהירות חיצים ויורה
אותם על בובת קש עם המתמונה של שרון על פניה.
חותכים אל אלון שמוריד מטה גדול מהקיר ובקפיצה חוזרים לחלל
החשוך בו הוא מתאמן עם הנשק שלו בלי חולצה, כולו מזיע ועם צעיף
קשור אל מצחו כמו בסרטי 'קראטה קיד'.
השלושה פתאום מתאחדים, נעמדים גב אל גב באותו חדר חשוך, מוארים
מלמטה, מתוארים כגיבורים.
נראה ברק - פלאש לבן שמחזיר אותנו למציאות. נשמע הרעם העוקב
אותו כשרואים את כלכליה בגלימה השחורה שלה מסתכלת על השלושה
עומדים כגיבורים בחדר הקטן והמצהיב עם נשקיהם טעונים ומוכנים
לקרב.
ברקע כל זה נשמע קולה של כלכליה אומר...)

כלכליה: "שרון מנהיגה קובן אכזרי... הם אוכלים תלמידים תמימים
חפים מפשע! אני כאן כדי לעצור אותה. אני מכשפה גם כן, אך אני
מכשפה טובה... אני מהמכשפות שעוזרות לאנשים וזורקות סוכריות
בבר-מיצוות!
אבל אני לא יכולה לעשות את זה לבדי... שרון חזקה מידי... בגלל
זה אתם נשלחתם אלי!   הנבחרים!
עמית עם האומץ שלו... יולנדה עם החוכמה שלה... ו.....אלון.
...יחד, אולי... אולי יש לנו סיכוי להפיל את המכשפה הזאת שרון
ואת העוזרים המרושעים שלה!"

(רעש של רעם נשמע שוב ברקע)

כלכליה: "טוב, זה האות שלנו... הם מתחילים את הטקס של היום.
אנחנו חייבים להגיע לשם ומהר!   אין זמן לפקקים של 6 בערב! כאן
צריך קצת קסם..."

(כלכליה מוחה כף פעמיים, ברק נראה ומשמש כמעבר).



סצינה 5 - פנים. מסדרון הקומה העליונה, תיכון בן-צבי, קרית
אונו. לילה גשום וסוער.
=====
נראה הברק, נשמע הרעם והתמונה נפתחת בזום החוצה מידיה של
כלכליה שסיימו את מחיאת הכף.

יולנדה: "וואוו, מדברים על חסכון בדלק וזיהום אויר! איזו דרך
לנוע!"

כלכליה: "את צריכה לראות איך אני מוציאה את הזבל! זה קסם ממש!
משקשקת את האף (כלכליה משקשקת את אפה) והוא אי שם בסין!"

(מעבר לבית קטן בסין שפתאום נופלת בו מהאויר שקית זבל סנו סושי
חזקה במיוחד ואיזו אישה סינית מבוגרת מקללת לעצמה וגוררת את
השקית, שאינה נקרעת, החוצה.
מתורגמות הקללות לעברית בכתוביות: "קוס עמק ארס! עוד פעם הזבל
הזה קופץ לי משום מקום!! נמאס! נמאססססס!".
ברקע, עם היסגר הדלת נשמע סלוגן הפירסומת לגלילונית-
"גלילונית! כל-כך נעים להוציא את הזבל!").

עמית: "אוקי, הנה הם שם! מזמרים להם את מאריה קארי שלהם... נו
כלכליה, מה התוכנית?"

יולנדה: "אויש עמית, אתה חסר תקנה! אתה לא שומע שזה ג'יי לו
(Jennifer Lopez)?!"

כלכליה: "כן... ערבי חמישי זה ערבי לטינו...
עכשיו תוכנית?  אהה כן, התוכנית... אוי נו שכחתי להקליט
סיינפלד! אני כבר חוזרת, תתחילו עם התוכנית בלעדי."

(כלכליה מוחאת בכפיה ונעלמת. הרעש מסית את תשומת ליבם של
המורים במעגל והם מפסיק לזמר, חוץ מטוביה שעסוק במנגינה של
מלמחמת הכוכבים).

עמית: "אהה... אוקי... עכשיו מה??"

אלון: "אני אגיד לך עכשיו מה! עכשיו מסיימים את זה!!!"
(אלון מושיט את המטה קדימה כהכנה לתקיפה ומסתער בצעקה)
"בשביל הדר!!!"

(עמית ויולנדה ממהרים אחריו בצעקות קרב)

< הערת המחבר: החלק הבה הוא סצינת הקרב שתיערך בסגנון אנימציה
יפנית. >

אלון נלחם עם המטה במישל ובקרן, האחת טסה לצד אחד של המסדרון
והשניה לצידו השני.   מאחוריהם מתגלה מאיר שמנסה לתקוף את
אלון...  
ממאחורי אלון טס לעברו של מאיר חץ שמהדק את הזנב שלו לקיר
מאחוריו. אלון מסתובב ומודה ליולנדה, היא בתמורה מהנהנת בראשה.

כשחוזרים להביט באלון רואים שעמית לידו נלחם בגיורא (כעת שד
אדום גדול ורירי, עם כנפי קרום מגבו וקרני תיש על מצחו),
ובשרון באותו זמן.
אלון ממהר לעזור לו והשניים ביחד מצליחים לערוף את ראשו של
גיורא. הראש נופל למקום בו עמד בעוד הגוף עף לצד החדר.
טל מסמנת לאלון בכתפו ממאחריו והשניים מתחילים להילחם, היא
מחזיקה בגיר ביד ומתחילה למלמל כישוף, הוא מכה בה עם המטה
בפרצוף, היא אומרת "אוו!" ונופלת מעולפת אחורה.
באותו זמן נלחם עמית בשרון כשיולנדה יורה לעברה חיצים, מהם
שרון מצליחה להתחמק במהירות על אנושית (סטייל מטריקס).
לבסוף חץ אחד פוגע לה בתחת והיא קופצת בצעקה לאויר עמית מתגלגל
אל מחריה ומכין את חרבו כך שיוכל לאיים איתה בגב המכשפה.
שרון נופלת חזרה לרצפה ונוחתת על התחת, מסתכלת במבט שונא על
עמית.

(עמית מסדר את החולצה שלו, יולנדה מרוצה מעצמה. עמית מכוון את
חרבו אל צווארה של שרון ואומר )

עמית: "טוב תשמעי שרון, זה נגמר! כך או כך, עכשיו זה נגמר."

שרון: "נו טוב, אבל זה היה כיף כל עוד זה נמשך... אני מניחה
שאתה עומד לצלצל למשטרה עכשיו ולהסגיר אותי?"

(בזווית הפריים רואים את טל מתחילה להתעורר)

מישל: (ממלמלת לעצמה)
"הוא חושב שהוא ינצח סתם ככה מה? אני אראה לו מה זה! אנחנו
צורפתים לא ניפול כלכך מהר למרגלות שער הניצחון! נראה אותו
נלחם בה כשהחרב שלו הופכת פתאום לנחש!"  
(היא מרימה את הגיר השבור שלידה ודוחפת את המשקפיים במעלה האף)

"אברה קדברה תהפוך לנחש!"

(נראה פוף של עשן מרחוק-   ושרון הפכה לארנב)

עמית: "ההה?!  מה כרגע קרה כאן??"

יולנדה: "מישל האהבלה הזאת ניסתה להפוך את החרב שלך לנחש או
משהו ובמקום זה הפכה את עצמה ואת שרון לארנבונים."

עמית: "או.... מזל... אני לא אוהב נחשים."

< הערת המחבר:   כאן נגמר החלק שממוחש כאנימציה יפאנית. >

(רעם נשמע ובפלאש לבן כלכליה חוזרת למקום)

כלכליה: "שיו איזה מזל! בדיוק הספקתי לשים קלטת... אתם יודעים
זה הפרק המיוחד הזה ש..."
(סוף סוף כלכליה שמה לב למקום שסביבה ורואה את כל הבלגן) "אז
התוכנית עבדה מה? אבל מה הקטע עם הארנבים??"

אלון: "זה סיפור ארוך... משהו לגבי חרב קסומה ובור של נחשים
ערסיים..."

(יולנדה ועמית מסתכלים אחד על השניה ואח"כ על אלון בתמיהה לאחר
ששמעו את זה).

כלכליה: "אהה... אוקי. אז ניצחנו?"

עמית: "נראה ככה...  שרון ומישל ארנבות. גיורא מת, ערפנו לו את
הראש. קרן וטל מעולפות לגמרי, מאיר ממוסמר שם לקיר וטוביה עומד
שם בצד משחק עם הבובה של הנסיכה ליאה ויודה."

כלכליה: "נשמע שנצחנו. לפחות עד הפעם הבאה. עבודה יפה!
כולכם מקבלים מאה בערבית!!!"

יולנדה: "יש! סוף סוף 100!"

(החבר'ה קופצים משמחה, מאושרים עד השמיים. התמונה קופאת כשהם
באויר.)