אני אוהב אותך. אני שונא אותך. את רחם, ואת בית עלמין. את זונה
וגם בתולה. את מלאה בחטאים אבל את קדושה מטעם עצמך.
אנשייך מוזרים, עירקי קשיש מביט בעין עצלה בפאנקיסט שמדבר רק
רוסית. מוכרי אבטיחים צועקים בקולי קולות בעזרת רמקול. ערסים,
קטנים כגדולים מנסים להיות מאצ'ואים בכל מחיר. והצפונים
(שבמקרה שלך גרים בכלל בדרום), מנסים להיראות שינקינאים במידת
האפשר.
ואני בין כל אלו, לכוד.

אנשים תמיד מדברים על השילוב בין מזרח למערב בירושלים ובת"א,
אבל אין להם מושג, שמתחת לכל הכיעור שלך, מתחת לשיעמום, מתחת
לפשע ולעוני את יפיפיה, לא מבחינה חיצונית, כמובן, אבל- אני לא
יודע, יש משהו נורא יפה בעשרות האנשים שמצטופפים על הטיילת כל
ערב עם בקבוקי הבירה, הנרגילות והגיטרות הקלאסיות.
באלפים, שוכבים בבוקר יום שבת על החוף או משחקים בילדותיות
בים.
בנשים קשות היום, שעושות את דרכן הביתה מן המכולת עם שקיות של
מצרכים, ברחוב המתלהט מחומה של השמש.

את שלי, ובאיזושהי נקודה, גם אני שלך.