עיניו בצבעים של שדה ירוק,
צווארו הלבן והחלק,
כף ידו הגדולה,
ואצבעותיו שאינן מקבלות מנוח כמעט לעולם.
שיערו הגולש...
שכל כך נעים ללטפו בעדינות יתרה.
הלב שלו.
שפעם בחוזקה בכל פעם שהנחתי את ראשי על החזה שלו.
שפתיו, האדומות והמתוקות, שידעו לדבר מילים כה מתוקות,
ולנשק נישוקים כה מתוקים.
שיריו,
שבאמת אמרו כל כך הרבה בשבילי.
כל אלה גרמו לי לשנוא את עצמי.
לשנוא את עצמי אך לאהוב אותו. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.