מוקדש לעדן הל שאוהבת סיפורים...

עוד קטע מתוך הסדרה שלי:

אני וסמנתה רצנו זה לצד זו. רציתי לנצח וידעתי שאני יכול לעקוף
אותה ולהגיע ראשון לחוף. אבל ידעתי שאם אני אנצח אותה, היא
תתחיל להתווכח איתי ואת זה ממש לא רציתי. לא רציתי שגם היא
תנצח כי אז היא תרד עליי. לכן, רציתי ששנינו ננצח, ששנינו נגיע
באותו הזמן. לכן ניסיתי להישאר בקצב שלה. ראיתי שהיא מתאמצת
לעקוף אותי, אבל אני נשארתי צמוד אליה. ניסיתי כמה שיותר
להתאפק לא לפרוץ בצחוק היסטרי, לכן רק חייכתי.
הגענו כבר לחוף, אבל המשכנו לרוץ אל עבר הים. קיוויתי שאולי
נכנס לים ואז אני אתקרב אליה עוד יותר ואקרב את פניי לפנייה
ואז... מה פתאום! זה לא יצליח! היא תחשוב שעשיתי את זה בכוונה
ואולי היא תחשוב שאני מאוהב בה (מה שבאמת נכון). אסור לי לנשק
אותה, אפילו אם אני רוצה, אפילו שהיא מוציאה אותי מדעתי.
אני לא יודע בדיוק איך זה קרה: אבל לאחר חמש שניות סמנתה צרחה
כשהיא שוכבת על החול ואני מעלייה, אז הבנתי שקפצתי עלייה
כשהייתי שקוע במחשבות. מיהרתי לרדת ממנה ונשכבתי לידה "את
בסדר?" לחשתי באזנה, סמנתה לא אמרה כלום, פניה היו מופנות
לחול, הנחתי את ידי על ראשה וסובבתי את ראשה אלי "סמנתה?"
הבטתי בה, שיערה החום בתספורת קארה שמסולסל בקצוות היה מכוסה
עכשיו בגרגירי חול וגם על הפנים היפות שלה נדבקו גרגרי חול,
בטח נראיתי כמוה. שנינו פרצנו בצחוק, הושטתי את ידי אל פניה
וסילקתי מהם כמה גרגרים, תמיד חלמתי לעשות זאת רק שבחלום אני
לא מסלק גרגרי חול אלא מלטף את הלחי שלה לפני שאני מנשק אותה.
פחדתי שאם אמשיך לחשוב את המחשבות האלו אנשק אותה ולכן נעמדתי
והושטתי לה את ידי בכדי לעזור לה לקום על רגליה גם כן. סמנתה
אחזה בידי, היו לה אצבעות דקות וארוכות שתמיד היו לחות
וחמימות, משכתי אותה והיא נעמדה.
ואז הושטתי שוב את ידי כדי לנקות עוד כמה גרגירי חול אבל הפעם
משיערה. ואז סמנתה עשתה משהו שמאוד הפתיע אותי, היא הושיטה את
ידה אל פניי וניקתה גם היא כמה גרגירים מפני, כשאצבעותיה
החמימות נגעו בלחיי קפצתי מבהלה וצעקתי "ניצחנו!!!" "בשום פנים
ואופן! אני ניצחתי!!!"  סמנתה אמרה וחייכה חיוך רחב.
שתקתי, ידעתי שאם נריב זה לא יוביל לשום דבר וחוץ מזה אהבתי את
החיוך שלה ולא רציתי שהיא תפסיק לחייך, אבל מצד שני היא גם ממש
חמודה כשהיא כועסת, היא מתחילה להסמיק והעיניים שלה נוצצות
מכעס. הפסקנו לנקות זה את הפנים של זו ולהפך והחלפנו בנינו
מבטים "למה קפצת עלי?" היא שאלה לפתע התחלתי לצחקק ואמרתי את
אחת התשובות הרגילות שלי "כי רציתי". "למה רצית?" היא רצתה
הסברים, אמרתי לה את האמת "רציתי להבהיל אותך ולעצבן אותך
ורציתי שתכעסי עלי" וניסיתי לנשק אותך - את זה כמובן לא אמרתי,
אני לא עד כדי כך דפוק, אני לפחות מקווה שלא אמרתי את זה. זה
הכל בגללה אם לא הייתי אוהב אותה כל כך הכל היה בסדר, למה אף
אחד לא אמר שאהבה יכולה לשגע אנשים עד כדי כך כי אז בכלל לא
הייתי חושב להתאהב במישהי לעולם. "למה רצית שאני אכעס אליך?"
היא הביטה בי בעיניי החתול השחורות שלה כי אני אוהב אותך,
חשבתי. אבל זה לא בדיוק ענה על השאלה, התכופפתי אליה, הייתי
יותר גבוה ממנה בשישה ס"מ בערך, העיניים שלי היו עכשיו בגובה
העיניים שלה, והפנים שלי היו קרובים לפנים שלה, יכולתי לנשק
אותה עכשיו אבל לא הייתי מסוגל, לא לפני שאדע מה היא מרגישה
כלפי.
"אמרו לך פעם שאת חמודה כשאת כועסת?" לחשתי.
היא הנידה בראשה לשלילה.
"אז אני אומר", אמרתי את האמת, שוב.
כשהזדקפתי היא אמרה ברצינות, "אתה יודע אני דווקא חושבת שהיית
יכול להיות חמוד אם לא הייתי מעצבן אותי כל כך כל הזמן".
"טוב בואי נעשה הסכם, אני לא אעצבן אותך אבל אני רוצה שתהיי
חמודה, אז תכעסי עלי כל הזמן, בסדר?".
סמנתה הביטה בי במבט חשוד ונאנחה.
"די סם", אמרה כשהבינה שהתלוצצתי.
גיחכתי.
"אני רוצה לראות אם תעמוד באתגר הזה, יום שלם תהיה חמוד ולא
תעצבן אותי", היא הציעה.
התמתחתי.
"אין בעיה" אמרתי סתם.
"אתה יכול להתחיל עכשיו" היא חייכה.
"לא. לא היום", פיהקתי בכוונה, "אני עייף".
סמנתה התעצבנה ונתנה לי מכה בצלעות.