חם במכרות;עוד יום עבודה נגמר וההסעה יוצאת בקרוב לתחנה
המרכזית היכן שמוכרים מיץ תפוחים קר ומרווה, אני וחברי שחורים
ומריחים מדברים קצת על הכובע החדש שנקבל עם המשכורת.
אין בחורות במקום הזה,לא שמנות וגם לא רזות - כולם מפתחים
יכולת עבירות בחלל נטול אויר לנשמתם הצנועה.
ערב הגיע ואיתו משב רוח קל של שלהי הסתו.
הארוחה משביעה כמו תמיד;הילדים גדלים יפה,הולכים לבית ספר
והאשה שתקנית ועצובה.
יושבים לשוחח. מי אמר שצריך לקנות תנור אפיה,הרי גם ככה יש
עוגיות ועוגות טובות בשוק.

מחר הגיע... יוצא לאט ובחוסר בטחון שפוי לעמול בחציבת כדור
הארץ - מסתפק בידיעה שישנם אנשים החיים ממשאבי הטבע.
חולפות כמה שעות בהמתנה לכניסה(נתקעו כמה עגלות,התהפכו)
,מספרים בינתיים שמתכונים להרחיב את הכריה לעומק חמישים מטרים
נוספים.

חושב על האמבטיה - האדים המהבילים והליפה הקשה ביד אשתי האהובה
מקרצפת את עורי,
התחלנו למלא עגלה חדשה, אחר כך נראה אותה עולה במסילה וננשום
את ההספק בחוזקה...

אור בין הערביים מקל עלי את היציאה החוצה מן המכרה כאילו לתוך
אויר ידיד שמכיר כבר את תעתועי החום המשתנה.

חיבור אחרון של סדרן העבודה ומתיישבים לנסיעה

שרים שיר של כורים

מבטינו נוגים.