בחושך אני לא רואה כלום.
אני גם לא רוצה לראות כלום.
אם היה לי פנס-
לא הייתי מדליקה אותו.
זה יכול להיות דימוי טוב לחיים שלי
אבל דימויים זה לא המציאות
החושך זה באמת החיים שלי
זה חושך שקשה להסביר
הוא מבפנים
ופנס לא מספיק
צריך להבה
גדולה
שתשרוף את הכל
רק ככה אני אצא מהחושך.
ואז בא אחד
ואיתו בא הניצוץ
ראיתם פעם ניצוץ בחושך?
להתקרב?
אולי זה התחלה של שרפה?
אולי זה רק הדימיון שלי.
אני מקווה שזה הדימיון שלי
אני לא רוצה אש פה
לא עכשיו
עכשיו אני מתרגלת לחושך
אולי זה הסיכוי האחרון?
זה ממשיך לנצנץ
וזה מתחזק
אני נשענת אחורה
אבל אין פה קירות
אני נופלת
ואין רצפה
אני פשוט נופלת
למטה
עד אין סוף
והניצוץ נופל איתי.
הייתי מתקרבת אם הייתי יכולה
אבל אני משותקת
ונופלת.


מוקדש למישהו. אתה יודע מי אתה. אתה יודע מי אני. וזה מכאיב.