"קרין תמיד התנהגה כמו שציפו ממנה - התנהגות מושלמת של נערת
החברה הגבוה. היא ידעה איך לדבר והיא ידעה איך להשתיק מישהו
כשהזמן דרש זאת. מגיל צעיר למדה שירה ונגינה על פסנתר, בכדי
שתוכל לבדר את האורחים הבאים. אמה לימדה אותה לארח ואביה דאג
שהיא תבין למי חושב להגיד "כן" ומתי. קרין הייתה הבת המושלמת,
הבת שכול הורה קיווה לה ושכול הורה אחר קינא בה. אפילו יופיה
האגדי פעל לטובתה. עיניה בצורת שקד, קצת מלוכסנות תמיד אופרו
כך שהדגישו את נקודות הדבש הקטנות בהן. עורה היה חיוור, אבל
עדין כמו המשי היקר שהביאו מסין. שערה השחור והארוך, שמעולם לא
נגזר, לא נצרך בשמנים בשביל להיראות זוהר. גזרתה הייתה מושלמת
וכול מעצבי הבגדים התפללו ליום שבו יבקשו מהם להכין לה בגדים.
אכן, לא היה דבר בקרין שלא גרם לכול הנערות האחרות לקנא בה
ולכול הנערים לספור בליבם את הסיכויים שלהם להתחתן איתה.
היא הייתה יושבת בגנים הענקיים של בית האחוזה המשפחתי, או
שהייתה מטיילת עם האומנות שלה ברחוב. נראית תמיד מרוחקת, אבל
מצד שני גם ידידותית ונחמדה. מברכת בדרכה את הבאים, אך שומרת
על מעמדה. היא הייתה כמו פרס, שתמיד הוצב על מדף גבוהה מזה
שאפשר להשיג. כשהייתה הולכת ברחוב, לא הייתה מישהי שהסתכלה
עליה ולא רצתה להתחלף איתה מקום. חיוכה היה גורם לכולם לאצור
את נשימתם.
אכן, קרין הייתה נסיכה מלכותית, לכול מי שהיו עיניים יכול היה
לראות זאת. קרין מעולם לא הביעה רגש אישי, אלא את מה שציפו
ממנה להגיד. הוריה זרחו מאושר על הבת המושלמת שקיבלו מאלוהים.
אפילו האומנות שלה לא יכלו להתלונן שהיא עושה להן חיים קשים.
היא תמיד התייחסה אליהן בכבוד ומעולם לא פגעה בהן. אף אחד
מעולם לא תהה מה מסתתר מאחורי השריון של הנסיכה, אף אחד מעולם
לא הסתכל בעיניה ושאל אותה למה היא אף פעם לא צוחקת. לאף אחד
לא היה אכפת. כאשר הוריה הודיעו לה שהם מצאו לה חתן, שום תגובת
מחאה לא התקבלה. קרין חייכה ואמרה שהיא סומכת על החלטת הוריה.
השידוך היה מעולה. נסיך (בעל דם כחול) מארץ מרוחקת, יפה תואר
ועשיר. החגיגה הייתה מושלמת. הזוג היה מושלם ולגבי כול האחרים,
לא הייתה חשיבות לשום דבר נוסף. קרין וכריסטיאן התחתנו בחתונה
ציבורית גדולה שהייתה חגיגה אמיתית לכול הבאים. היין נשפך
כמים, האוכל היה מעולה - שום אגורה לא נחסכה על החתונה. שריונה
של הנסיכה בהק חזק מתמיד. לבסוף, עזב הזוג המאושר לרגע הראשון
שהיה להם ביחד, בעוד המטוס שלהם ממריאה לעבר ירח הדבש, דיברו
קרין וכריסטיאן בפעם הראשונה. קרין עברה לחיות בארמונו של
כריסטיאן ולאחר תשעה חודשה נולד בנם הראשון. החגיגות משכו מאות
אנשים. קרין נראתה מאושרת עם בנה הקטן וזה היה כול מה שהאנשים
רצו לראות. עיניה הכבויות לא ענינו איש, כולם רצו לשמוע ולראות
רק את האגדה המושלמת - הנסיך והנסיכה שלו אשר חיים באושר
ועושר. כאשר הודיעו שהנסיכה שוב בהריון כולם היו בטוחים שהאגדה
אכן קיימת. הבת שנולדה הייתה מושלמת, היא ירשה את יופיה של אמה
ואת דמו הכחול של אביה. הבן והבת גדלו להיות נסיך (הנרי)
ונסיכה (אמילי) מושלמים, בדיוק כמו שכולם ציפו מהם. מאשרים
מחדש את האגדה שכולם כול כך אהבו לשמוע שוב ושוב..."
-כאן נגמר הדיווח הנרי.- אמרה אמילי לאחיה. שניהם היו באמת איך
שכולם ציפו שיהיו. אמילי ירשה את יופיה ואצילותה של אמם ואת
דמו הכחול של אביה. הנרי ירש את מבנה גופו של אביהם, אך לזה
נוספו גם הגנים של אמם.
-זה בכלל לא דומה למה שמצאנו. את בטוחה שזה הכתב של אמא?-
-אני לא הייתה מתבלבלת לגבי כתב ידה של אמא. היא לימדה אותי
לכתוב ותמיד הייתה משאירה לי פתקים קטנים על הכרית.-
-אבל אמילי, אבא שדירדר את בתו כמעט לזנות, אמא ששנאה את בתה,
בעל מכה והעינויים שהיא הייתה צריכה לסבול מהחם ומהחמות... זה
פשוט לא נשמע נכון.-
-תקשיב לחלק הזה.- אמילי פתחה את היומן בעמוד שהיא סימנה לעצמה
וקראה בקול. -"כול העולם מסתובב במסכה, זאת עוד שיקספיר אמר.
המסכה שלי היא פשוט שיריון. כן, אני אוהבת את זה. שריון
חלוד..."- אמילי לקחה עט וכתבה בכתב מסודר על היומן "הנסיכה
בשריון החלוד". מול מבטו של אחיה אמרה -אנחנו חייבם לה זאת!-
למחורת היום פורסם "הנסיכה בשריון החלוד", יומנה של קרין,
נסיכת האגדות האהובה.