[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








אותך

בעייניו הוא לא היה חשוב, רק אמא. כי הוא היה כל-כך קטן ואמא
הייתה כל-כך גדולה ויפה. הוא קרא לה אימי והיא הייתה קוראת לו
בני או לעיתים מחמד-נפשי. הוא אהב אותה מאוד. בעיקר אהב את
הערבים שהיו יושבים ביחד, מכורבלים תחת השמיכה, צופים
בטלויזיה, מחכים שאבא ישוב מן העבודה. אמא אז הייתה מחליקה את
אצבעותיה בין שערותיו הזהובות, פולה קשרים דמיוניים והוא היה
נזכר בטיול של יום שבת ועל הפרח האדום שמצא בשדה ששמר רק
בשבילה.  באותם לילות חמימים הייתה מספרת לו על ילדותה, על בית
הוריה ועל אימה ולא הייתה נבוכה או מתבלבלת גם כששאל את השאלות
הכי-קשות, למשל, כששאל מאין באים תינוקות - הסבירה שהם קשורים
בבטן של אמא, או כששאל על אמא שלה - הסבירה לו שהיא נפטרה
ונמצאת עכשיו מטה-מטה באדמה. נפשו לא ידעה דבר פרט אושר
ולעיתים קיווה שאבא לא יבוא לעולם כדי שיוכל להמשיך להתחכך
בחיקה. הוא ידע שזה לא יפה לחשוב ככה על אבא, אבל כל-כך היה לו
נעים. בימים שאמא הייתה עצובה או עייפה היה רץ ומביא מהמקרר
ארבע קוביות שוקולד עם שברי שקדים: שתיים לה ושתיים לו. כשהיו
רק שלוש קוביות היה לוקח לו אחד ונותן לה שתיים ביחד עם נשיקה
גדולה.  השוקולד והנשיקה היו תמיד מעלים חיוך על שפתיה ולא
אכזבו לעולם. גם בימים שהייתה מאוד עייפה. היא הייתה אומרת שזה
מביא לה כוח.
 
בשבועות האחרונים אמא הייתה זקוקה להמון כוח. היא הפכה יותר
ויותר עייפה והדבר העציב אותו מאוד-מאוד. יום אחד חזר מהגן
כשבידיו הציור שצייר במיוחד בשבילה: זה היה ציור עם שמש גדולה
וצהובה, שמיים כחולים, אוטו גדול וירוק כמו של אבא, שדה ירקרק
שטוף בפרחים סגולים קטנים ופרפרים צהובים מעופפים ביניהם, אמא
שוכבת בין הפרחים עם חיוך גדול על שפתיה ואבא עומד בפינת הדף
ליד האוטו ומושיט את ידיו הארוכות אליו ואוחז בו בכפות ידיו
הגדולות. בקצה השני של הדף היה פרח גדול ואדום ומעליו ביקש
מהגננת שתכתוב "לאמא - שבת שלום" כי הרי היה זה יום שישי. כל
הדרך רץ מן הגן, שומר על הציור בל יתקמט כדי שאמא תשמח ותהיה
מאושרת.  ככל שהתקרב אל הבית הוא הרגיש שמשהו לא כשורה: הוא
הגיע לבניין, טיפס במדרגות ופתח את הדלת. הבית היה ריק.
התריסים היו מוגפים והכל היה חשוך ושקט. השכנה פתחה בדלת. ילד
מסכן, אמרה  וסיפרה לו שאמא לא הרגישה טוב היום ושאבא היה צריך
לשוב במיוחד מהעבודה כדי לקוח אותה לבית-החולים שבקצה הרחוב
האחרון. עכשיו הוא כבר ידע מה הוא צריך לעשות: הוא קיפל את
הציור יפה יפה וטחב אותו לכיס, פתח את המקרר והוציא משם שורה
שלמה של שוקולד עם שקדים, עטף אותו בנייר כסף ורץ במורד הרחוב.
לפני שיהיה מאוחר! הוא חייב לתת לאמא שוקולד ונשיקה- כדי שאמא
תהיה חזקה ומאושרת!

כשהגיע לבית החולים ראה את אבא מחוץ לחדר. אבא לא נגע בו ורק
הביט בעיניים עצובות. אבא סיפר לו שאמא הרגישה לא-טוב במהלך
היום, אבל את כל זה הוא כבר ידע מזמן. הוא חייך אל אבא ואמר לו
שלא ידאג, הוא הביא לאמא כוח! הוא הביא לאמא שוקולד ונשיקה! אם
רק יוכל לגשת אליה ולתת לה--- אבא חייך אליו חיוך קטן והעביר
את אצבעותיו העבות בין שערו, זה היה נעים אבל לא כמו כפות ידיה
של אמא. "אמא כבר לא יכולה לאכול שוקולד, אימנואל",אמר, "אמה
מתה". -אימנואל שתק לרגע ושאל: "אז אמא עכשיו מטה?", "לא מטה,
מתה", ענה אביו, "אתה יודע שאני לא אוהב כשאתה מדבר מפונק".



אותך (עם קמץ)

היא מרעילה אותו. היא מרעילה אותו ואני עומד בצד. היא מרעילה
אותו ואני עומד בצד, כבול, מושפל ואין ביכולתי לעשות דבר חוץ
מלהמתין. הוא ילד של אמא. מי יודע אילו סיפורי זוועה היא מספרת
לו שעה שהם יושבים מחובקים לילה-לילה, ערב-ערב בכורסא מול
הטלויזיה. אימנואל מפחד ממני. הוא נרתע מהמגע שלי מליטופי,
מחומי, פניו מתעוותים כאשר אני מחבק אותו וכף ידו מוחה את לחיו
כאשר אני מנשק אותו נשיקת לילה טוב. היא אפילו לא קוראת לו
בשמו. ספק אם הוא מכיר את שמי. מה הוא יודע עלי, ילדי? מה הוא
שומע עלי, ילדי?

היא תנצח. היא תנצח במשפט. היא תזכה בילד ושנינו יודעים זאת
ולא בגלל שהיא יותר טובה. היא תזכה בו בגלל שהוא קשור אליה.
בגלל שהיא קושרת אותו אליה - בישבילה הוא המלך והיא עושה לו
כל-טוב. בגלל שהיא אמא שלו שזנתה בבעלה ואני רק האבא שיצטרך
לשלם מזונות. אני רק האבא שכל המערכת המישפטית מצביעה נגדו
ואוסרת עליו לראות את בנו גדל, אז מה הפלא שאבות מרעילים את
נשותיהם מפני המימסד?  אני רק הרשע שאוסר לצאת לטיולים. אני
הרע שמונע מלבקר אצל חברים. אני המחסום שמלמד אותו לדבר יפה.
זה אני שרוצח את חופש הקיום שלו והקיר שחוסם את ראייתו, אך היא
הגג שסוכך עליו, היא הדלת שמאפשרת לו לצאת ולהכנס מתי שירצה,
היא הכותל שאליו בוכים והיא האסלה שעליה הוא משתין.

אבל עלי היה רק להמתין וההמתנה משתלמת. הרעל שמתפשט בגופה היה
רק עניין של זמן ולטלפון מהשכנה חיכיתי מזמן.

היא ידעה שבסופו של דבר זה יגיע וקיוותה שתוכל לברוח מהסכם
הנישואין שלנו לפני שהיא תירקב מבפנים. כבר שנה חלפה מאז שנודע
לה שהיא חולת איידס, אך מי יקיש ומי ינחש. בשבועות האחרונים
היא איבדה כל יכולת לעמוד ואימנואל הקטן הפך להיות שליח
להוד-מעלתה. הוא התרוצץ בבית וחילק לה מתנות. יכולתי להרגיש את
מבטי האשמה שלו קורעים את ביטני, קוראים לי לבוא והרופא שמביע
צער משהה עוד רגע את ידו על כתפי לפני שגם הוא הולך. מזל
שאימנואל לא היה כאן כדי לחוות זאת. הוא בא מאוחר יותר מתנשף
כולו ומשהו כסוף בידו. רכנתי אליו וליטפתי את ראשו. בתחילה עוד
היה מבולבל ורגע לאחר מכן הניח את כף ידו הקטנה בכף ידי
והדמעות שניגרו על לחיינו התערבבו וניטשטשו. זהו בני ואני גאה
בו. היום הוא  יום חדש בשבילנו. אלוהיי עדי.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
מי שאמר ש'זה חם
ומתוק', לא היה
אף פם בצד שלי
של המתרס.




שלי בווידוי
חושפני


תרומה לבמה




בבמה מאז 20/7/03 15:08
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
גוטה גוטה

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה