אלדין זייד / באת ונגעת |
נגעת
שם, עמוק בפנים
ואז הלכת
ואני מתבונן לתוכי, על התהום שנותרה,
על החור המדמם שנותר
בי, בתוכי, בנשמתי, בלבי, בכבד, בכליות
ואני מתבונן לתוכי
ורואה אותך בכל מקום
את סימני שינייך
ציפורנייך
שפתיך המוצצות
לשונך המלקקת
אני מרוח עדיין בתאוותך, באהבתך
אני מריח עדיין מתאוותך, מאהבתך
והריח משכר
והריח מכאיב
כמו חומצה שנשפכה על הפצע הפעור שבי
רוצה אותך כל כך
אבל את באת נגעת פצעת והלכת
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|