כשנפגשנו קרועים,
משפיכות הדמים,
לא פצית אפילו פה.
בין כפרים המומים,
התהלכנו שתויים,
ותמיד הגשת קפה.
הימים היפים,
של שטחים חדשים,
התחלפו בצליל נוגה.
והזעם התחיל,
התחמם בתבשיל,
שחיממנו בשדה.

שלום לך פלשתין,
כאן אחיך הכובש ישראל,
האם התעוררת כבר לבוקר אחר,
או עדיין סוגדת לעוד מחבל?

הרוחות כבר רתחו,
התקוות נשפכו,
וחלום ורוד נמוג.
השדות בערו,
אנשים התאדו,
ואת אמרת לי: "עוד...".
ושלחת ילדים,
לניסוי של כלים.
אמהות בכו מאוד.
תתעוררי. פלשתין, תתעוררי!
כי אני רוצה לדעת,
האם באמת טוב לך כשרע לך?

תגידי פלשתין, ככה בינינו,
אף אחד לא שומע,
אבל שישאר בינינו,
בלילה, כשאת נשכבת במיטה,
בינך לבין עצמך,
לא נמאס לך מעצמך?
את באמת נהנית להתבוסס בדמך?
באמת טוב לך כשרע לך?
באמת טוב לך כשרע לך?

תתעוררי, פלשתין, תתעוררי!
את ממש לא מפותחת,
אנחנו כבר באלף השלישי,
ונמאס לנגב לך ת'תחת.

שלום לך פלשתין,
כאן אחיך האוהב ישראל,
האם התעוררת כבר לבוקר אחר,
או עדיין סוגדת לעוד מחבל?